שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

ב-למטה המזרחי שכן משק החי שלנו שכלל לולים, רפת, אורווה, מתבנים לאכסון חציר ודיר צאן. מול הדיר שכנה ה״חקלאות״ ההיסטורית בפיקודו של המורה מֹוטק׳ה המכּונה פ... עם סיומת דונם מעובד ומגודר שבו ניסה בית 10 דומה. זה היה שטח של כ הספר האזורי בניר עציון ללמד את תלמידיו בני החקלאים האמיתיים ממושבי המועצה האזורית, איך להיות חקלאים. זו היתה חקלאות של תלמידים שעוסקים באופן סיזיפי ואינסופי בניכוש עשבים שוטים ובסיקול אבנים שלעולם אינן נגמרות. רק זה שווה ספר נפרד של בדיחות וחוויות, למשל על המורה למכוורת שפחד מדבורים והילדים מצרופה שזוחלים לשטח הפול כדי לפלח ולזלול כמה תרמילי פול בשלים. - השטחים החקלאיים של השדות, הכביש הראשי, הכי למטה המשק ליד הכביש הראשי, כביש ת״א-חיפה הישן, השדות שמסביב לחצר המוסך והמפעל ״ניר חן״ לחפצי נוי ויודאיקה שנפתח ונסגר, וזה כולל בעיקר כרם, בננות, פרדס ושטחי פלחה של גידולי שדה שונים. ״אני משובץ לעבוד השבוע בשדות, לא יודע אם זה בבננות או בכרם או בשלחין. מתי יש הסעה מלמטה? יש נהג תורן בשבע״ מוכר בעיקר לוותיקים והיה גם המָחְנה הישן (מָחְנה במלעיל) – ויודעי ח״ן. זו גבעה עם זיתים קשישים מצפון-מערב לעין הוד, שם התחיל הכל. שם הוקם הקיבוץ המקורי ניר עציון ומשם עברו המייסדים להקים משק שיתופי למעלה על ההר של היום. כרם הזיתים הזה שטיילנו בו מדי פעם, שימש לעיתים את אומני עין הוד השכנים, או את אוהל הקרקס שהופיע שם פתאום ובמקום ליצנים וחיות, מצאנו בו לראשונה את סורין כהנא שהיה החצרן החמוד של עין הוד, ולא אחד מליצני הקרקס כפי שרצינו לדמיין.

את תיאורי הנוף מסביב למשק ואת הזיכרונות שביניהם, השארתי לסוף, לפרק ההגיגים שלי.

סורין הרומני

45