שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

ּבְתֹוְך ׁשְכּונָה קְטַּנָה מּוצֶלֶת ּבַיִת קָט עִם ּגַג אָדֹם * ּכָל ׁשֶּנְבַּק ֵׁש לּו יְהִי

המשפחה שלי אבא של צבא וביטחון

במלחמת השחרור, אבא שירת כ״עובד חיוני״ בדואר ישראל בתפקיד של קוון – עובד המותח ומתקן חוטי טלפון שנקרעו מעל העמודים. הוא היה מטפס על העמוד בעזרת זרועות מתכת קוצניות הקשורות לנעליים וחגורת בטיחות מעור עור למותניו. את הדרך אל העמודים עשה ברכיבה על חמור או באופניים. לא פעם הוא נקרא לתקן קווים בשטח ישובים ערביים, קווי טלפון שחובלו או נקרעו במהלך קרבות מלחמת העצמאות. שירות התיקונים בוצע תחת סיכון להיפגע מתושבי הכפרים. בין השאר הוא תיקן קווים בכפר פוריידיס שליד זיכרון או באחד הכפרים האחרים לאורך כביש חיפה תל אביב, שחלקם לא המשיכו להתקיים אחרי המלחמה, כמו עין ר׳זאל שעל שמו נקרא מושב עין איילה, ג׳בע מול גבע כרמל ואיג׳זים שהיה לכרם מהר״ל. בשל היותו עובד חיוני בסיכון כאמור, לא גויס אבא לצבא במהלך מלחמת השחרור. אחרי המלחמה אבא גויס לצה״ל והחל את שירותו כאלחוטן בחיל הקשר. השידורים בתקופה ההיא היו מועברים באמצעות סימני מורס, שהם קווים ונקודות המסמלים אותיות, ומשודרים בלחיצה קצרה או ארוכה המייצגות נקודה או קו. אבא שאהב לשתף את חוויותיו לימד אותנו את שפת המורס, כולל הביטוי המילולי של הסימנים, דִי זו

נעמי שמר לו יהי, *

53