שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
האסון הגיעו שוטרים וחוקרים והחלו לחפש את מצבורי התחמושת של ילדי ניר עציון. אילן אחי הזדרז ופיזר את אבק השריפה היקר שלי לכיוון הזיתים ושיגור הרקטה הראשונה של ילדי דובדבן נדחה לנצח, למרבה הצער והאכזבה, סביר מאוד שגם למרבה המזל. כשהייתי גדול בשנות התשעים והשתתפתי בניהול ניסויי פיצוץ מבנים ומכוניות מטעם פרוייקט של מערכת הביטחון, כל הפעלה, פטריית אש ורעם של מאות קילוגרמים חומר נפץ מתפוצץ, החזירו אותי לבקבוקון הזכוכית הממולא אבק שריפה שממנו זה התחיל, ממנו התחיל אצלי הפירומאן הסמוי. בבית הזה חגגנו בר מצווה שלי, בר מצווה של אילן ובת מצווה של אסתי. כאן הפכנו למשפחה עם ילדים מתבגרים וכשהיה צפוף בחדר הילדים לשלושתנו, שלחו אותי לפנימייה. לא, סתאאם, עברתי ללמוד בישיבת כפר הרא״ה כי זו היתה האפשרות המיטבית שאיפשר המשק לבית ספר תיכון עיוני ברמה גבוהה עם מגמה ריאלית מדעית ראויה ואבא שלי רצה למצות את הפוטנציאל של ילדיו. תיכון ״יבנה״ האיכותי בחיפה עדיין היה מחוץ לתחום האפשרי לילדי ניר עציון, ורק השנתונים הבאים כולל אילן, נהנו ממנו. אני העדפתי להמשיך בישיבה. הבית המרווח הזה שהייתה בו ממש פינת אוכל איפשר לנו לארח קרובים וידידים, ילדים ומבוגרים, לקיים ארוחות משפחתיות ופולקלור משפחתי שעוד אתאר בהמשך. בבית הזה על הכרמל מעל הוואדי מול ההר, גרנו חמישה, אמא ואבא, אילן ואסתי, ואני שעברתי לישון בסלון כשהתגייסתי לצבא. זה היה הבית שלי במשך למעלה מעשר שנים, אהבתי אותו, התבגרתי בו ועברתי בו את תהפוכות חיי הראשונות. מכאן הלכנו לבית הספר, מכאן נסענו לתיכון בכפר הרואה ובחיפה וירדנו ממנו למטה לעבוד בשדות. מכאן יצאנו לצבא ולמלחמה ואליו חזרנו. כאן סיימו אבא ואמא את מחצית חייהם ללא הודעה מוקדמת. זה עוד יגיע.
52
Made with FlippingBook Annual report maker