שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
אוהבים ואני דווקא כן, אוהב מאוד. כמו בחצרות אחרות במשק, הרעיון לשתילת עצי הפרי הנדירים הללו הועתק מאחוזת הגינה של דוד בן דוד שהמציא אותם או גילה אותם איפשהו והם הקיפו את חצרו הגדולה. גם עץ אגוזי פקאן שתלנו בחצר כמקובל אצל בן דוד ובמשק. אבא היצירתי והחדשני מצא גם צמח מטפס שהיה פחות מוכר בזמנו, זו היתה פסיפלורה או ״שעונית נאכלת״ שטיפסה על המרפסת הקדמית שלנו. אנחנו לא הפסקנו להתפעל מהפרח הצבעוני היפה שלה דמוי שעון ומסגולות הפלא הרפואיות של הפרי, לפחות על פי מה שהיה כתוב בעלון שאבא מצא במשתלה. האהבה שלי לחקלאות בכלל ולגידול עצי פרי ליד הבית, נזרעה וצמחה ככל הנראה בחצר הבית הזה, בצל עצי האורן. מתחת לבית שהיה בנוי על עמודים במדרון, התפתחה הזיקה הטכנולוגית ביטחוניסטית שלי. בנינו שם מקלט שהוא המרחב המוגן של פעם, לקראת מלחמת ששת הימים. קיר המקלט היה עשוי מכמה לבנים מסוג איטונג שהוא מין חומר ספוגי לבן וקשה מודבקות בבוץ וכמה שקי חול ממולאים אדמה וחצץ, להגנה מהתקפות האוויר של הירדנים הרשעים. ההפצצות לא הגיעו למזלנו, בזכות הניצחון .1967 המפואר של יוני מתחת לבית היתה גם מעבדת הנפץ שלנו. מעבדה כזו בימינו, שנת היתה זוכה לפשיטה לילית של יחידות צבא מיוחדות ולכותרות 2023 רועשות בתקשורת, אבל אנחנו פעלנו בחשאי. בטיולים להר שממול ולשטח האימונים שעליו אספנו כדורים חיים וחילצנו מהם אבק שריפה. בלי לפרט כיצד, אל תנסו בבית, הכנתי מטעני נפץ קטנים אשר בעת חיבורם לחשמל מרחוק, התפוצצו ברעש והפיצו רסיסי זכוכית לשמחתנו הרבה. מאגר אבק השריפה שלי הלך והתמלא והתוכניות לייצור רקטה מאולתרת מזנב מכּונף של פצצת ררנ״ט משומשת, כבר היו משורטטות במחברות בית הספר שלי בשעורים היותר משעממים. ואז קרה האסון לחברי הטוב רפאל ונציאן, אשר איבד את כף ידו בפיצוץ מרעום של פגז מרגמה גם כן מתחת לבית שלו, ובנס לא אירע שם פיצוץ גדול והרסני יותר. גם הפגז של רפי הגיע כמובן מההר ההוא. מייד אחרי
51
Made with FlippingBook Annual report maker