שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
לכבוד הבר-מצווה שלי הושלמה סוף סוף הבנייה ועברנו לבית הקבע שלנו שנבנה במדרון ממש קרוב לצריף שממנו יצאנו. זה היה בית חמוד עם שלושה חדרים וגג אדום שעמד על עמודים מעל הוואדי, צופה לזיתים ולהר שמעבר לוואדי נחל הוד. מרפסת הבית האחורית נבנתה מעל העמודים לכיוון הוואדי, ובדמיוננו כבר בנינו סכר על נחל הוד כדי לאגור את מי השיטפונות. פני המים עלו עד למרפסת ויצרו אגם, וסירת המשוטים המשפחתית הדמיונית היתה עוגנת בו כשהיא קשורה למעקה. במציאות, נחל הוד האכזב ראה מעט מים בחורף ותו לא. בית עם גינה, בחצר הצדדית שליד הבית שתלנו עץ רימון וכמה שורות של פטל, כזה פטל אמיתי ותרבותי עם פירות עסיסיים וגדולים, וגם קוצים גדולים, יותר קשוחים מהפטל הקדוש שקטפנו במעיינות. אבל ליקוט הפרי הטעים היה שווה את הדקירות. בצד מתחת לכביש שתלנו גינת קקטוסים קוצניים וקישטנו את החזית בשורה של ״מנדּושים״.
אנחנו ומנדושים, בגינה עם לאה ודּודּוש ילדי השכן מנדּוש ברקאי, וצמחי המנדושים פורחים
״מנדוש״ הוא הכינוי המשפחתי הלא-רשמי שהענקנו לצמח נוי בשרני משתרע בשם אָהַל האצבעות, שמשום מה שינה את שמו ל״צלקנית החורבות״ הפלצני. הבשרני הזה נשתל בגינתנו לפי המלצת-הנחיית השכן מנדוש, הוא מנחם ברקאי המורה למלאכה וציור, שהבין בתחומי האסתטיקה והאמנות, וכנראה לדעתו הבין גם בעיצוב גינות ולכן נקרא הצמח על שמו. בחזית הבית מעל הדשא והטראסות, שתלנו כמנהג המקום ״גֶדֶר חָי״ שהיתה שילוב של פיטנגו ופג׳וייה, פירות נדירים ומיוחדים שלא כולם
50
Made with FlippingBook Annual report maker