שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

בכיתה א כשלמדנו בצריף שוודי כזה קטן, הזיזה הרוח כמה רעפים והופיעו על התיקרה בחדר הכיתה בחורף ענני דליפה חומים כאלה. הרעפים לא הוחזרו למקומם, הדליפה מעל לתקרה נמשכה ומדי בוקר היינו בוחנים את הבטן המתנפחת של תקרת המזֹוניט המעוננת שהלכה והתמלאה במים. התיקרה בהריון, כך אמרנו. בוקר אחד הגענו לכיתה ומצאנו שתקרת המזֹוניט קרסה תחת משקל המים ונפלה למרבה המזל בשעות הלילה על הרצפה ועל השולחנות. התקרה ההריונית ש״ילדה״ נחה בחתיכות על הרצפה המוצפת שלא נראתה כמו כיתה. השמחה שלנו היתה כפולה, גם על המבול שהתגשם וגם על הלימודים שהתקיימו בחוץ בטבע באותו יום.

בית הקבע הסופי זֶה הָיָה ּבֵיתִי

עִם ּגִּנָה וְלּול הָיָה ּבֵיתִי הָיָה ׁש ֶּלְָך, הָיָה ׁש ֶּלִי, הָיָה ׁש ֶּלָנּו עִם ׁשַחַר יָגּורּו ּבֹו זָרִים * וַאֲנַחְנּו עִם ּכָל הַּזִכְרֹונֹות נֶעֱלָמִים, נֶעֱלָמִים

שיכון ותיקים, הווילה שלנו במורד הוואדי

מני בגר זה היה ביתי, *

49