שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

בתהליך הקליטה בניר עציון, גרו רוב המשפחות החדשות בצריפים שוודיים או בבתי אבן דו-משפחתיים קטנים ב-למעלה. הדיור היה זמני עד לבניית שיכון קבוע, וילה עם חצר כיאה לוותיקים. בשנות החמישים הגיעו לארץ ולקיבוצים, צריפים משוודיה ומכאן שמם ״צריף שוודי״. היתרונות הגדולים של הצריף השוודי היו מהירות וקלות ההרכבה והחסרונות היו אי התאמה לתנאי האקלים בארץ ומהירות וקלות ההרכבה! כן, היתרונות הפכו לחסרונות היות והשימוש בו גזל עבודה מפועלי הבניין.... מחיר צריף אחד קטן היה לירות. (אתרי מורשת ברקאי). 1,500 כאמור יצאנו מהצריף הראשון כמה חודשים לפני שנשרף ועברנו לגור בבית אבן דו משפחתי למעלה, בניין שהיום הוא חלק מחדרי המלון, בדירה הצמודה גרו גם הדודים רחל ושרגא במשך תקופה קצרה. משם עברנו למטה לצריף שוודי דו-משפחתי ליד גן הילדים, שכנים צמודים למשפחת רון, יוסי ויגאל חברינו ויענקלה רון חבר של אבא, שביחד איתם בנינו סוכה משותפת בחג הסוכות וניסינו לשתול דשא משותף בחזית. הצריף הזה שבו עברה רוב ילדותי, היה חם בקיץ וקר בחורף. עמד בו תנור נפט שחור ומפוייח עם צנצנת זכוכית הפוכה בצד שהזינה אותו בנפט, כזו שמשמיעה ״בלו בלו בלו״ כשהנפט זורם, הוא ניסה לחמם את האוויר בחודשי החורף וגם הפיק עשן ופיח כמו שצריך כדי לצרוב את העיניים. בצריף התרחצנו במים חמים מדוד נחושת קטן, שהתחמם לאט בעזרת פרימוס נפט שהוצב מתחתיו. לפעמים בחורף זזו כמה רעפים בגג והגשם שחדר לחלל מעל התיקרה צייר על התיקרה הלבנה עננים בצבע חום. התיקרה היתה עשויה מזוניט, לוחות משבבי עץ דחוסים ומודבקים בקיטור ללא דבק ). כשהצטברו מים מעל התקרה Willam Masonite (כבוד לממציא לאחר הופעת כתמי ה״עננים״, החלו טיפות לנשור לחדר ואמא חשה להציב דליים וקערות לאצירת המים ועצירת השיטפון. לילדים היתה אורה ושמחה והתרגשות רבה, כי גשם יורד בחדר. זה טיפטף לדלי וצילצל טיף-טף בלי סוף עד שאבא עלה לבויידעם, עליית הגג דרך האשנב שבקצה, החזיר את הרעף הסורר למקומו והגשם הביתי חדל בינתיים, עד שזז הרעף המרדני הבא.

48