שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
כשהתקרבה אלינו, הדודה רחל ראתה את זר הפרחים בידי הילדים הנבוכים והבינה ונמסה מייד, אינני זוכר אם עמדו דמעות בעיניה, בהחלט ייתכן. אחר כך למעלה במטבח של משפחת הלפרין על צלחת מרק עוף, ראינו דרך החלון את המונית השחורה מגיעה למגרש העפר וממנה יורדים אבא ואמא וחבילה קטנה. אסתי שלנו הגיעה ישר הביתה, ואני זוכר את עצמי מצטער וכועס על הדודה המסורה שקלקלה לנו את ההפתעה שהכנתי לאמא בסיבוב. זה היה ביתי, נוסטלגיה עם קירות וגג כשהגענו למשק על ההר הירוק, גרנו תחילה למעלה בצריף עם מרפסת צופה ליער ועם עץ האורן הוותיק שתלו לי עליו נדנדה. זמן קצר אחרי שעברנו משם, שניהם נשרפו בחנוכה תשי״ט, העץ והצריף וגם הנדנדה. את השריפה ההיא וחברותיה השריפות הבאות שנצרבו היטב בזיכרוני, אזכיר בהמשך בפרק מיוחד שהוקדש להן. הצריף היה קרוב למגדל המים של המשק. המגדל היה מתמלא ממשאבה ששכנה למטה בשדות ולא ידעה לעצור מעצמה כשהמאגר היה מלא. אז צינור ברזל של שישה צול או יותר היה מתחיל לשפוך את העודפים במפל מים קוצף ורועש עד שהשכן הקרוב, בדרך כלל אבא, היה שומע ורץ לסגור את השיבר בכניסה למגדל, לעצור את המפל המרהיב ולכבות את המשאבה שהבינה מרחוק שהגדישה את הסאה.
אני מציץ מחלון הצריף הראשון, שלימים נשרף
בנו לי עליו נדנדה
47
Made with FlippingBook Annual report maker