שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
ישבו סביב השולחנות והמתינו, ואז נפתחה הדלת ונכנסה ה״הָארֶה הּורֶה״, החבורה החמולה הגדולה והמכובדת של משפחת אמסילי נהוראי, הורים, אחים דודים ודודות ולכולם, איך לומר, היה מראה מזרחי מעודן ואלגנטי. לגברים חליפות מחויטות, שפמים דקים ולכולם הרבה שמחת חיים מופגנת. מי זוכר את הסרט ״חתונה יוונית שלי״? הדודה בילה המופתעת למראה מיזוג הגלויות הססגוני, פערה את עיניה לרווחה ואת פיה בתדהמה. אחרי כמה דקות כשחזרה לנשום, הכריזה בחגיגיות והשלמה, במלעיל הונגרי כבד ״דווקא יש בהם אלמנטים טובים!״ וכך דבק אצלנו המונח ״אלמנטים״ בכל מי שנולד רחוק מאוד מוורשה או מבודפשט, והיה מזוהה בעיקר עם יוצאי אסיה או צפון אפריקה. בפועל בהמשך החיים האמיתיים, לא מעט ״אלמנטים״ במשפחתנו המעורבת מצאו את עצמם דווקא מתנשאים האיכרים פשוטי העם ומעוטי ההשכלה parasctak על ה״ּפֹורֹוסטים״, שמוצאם מהררי מזרח אירופה.
אנחנו והרעננאים מסביב לכוכב, הטייס ויקי ואשתו רונית וסביבם מיקלוש ואווה, זלמן וציפורה יויו, מוישי ואשתו וגאולה הלפרין
אנחנו ומשפחת אמא המורחבת טובה וטיבי מילר, משפחת דרוקר וגם עלי ובילה בק
ויש מצד אמא את משפחת דרוקר שהוזכרה כבר בגלל הפטיפון הישן שהורישו לנו וזיכו אותנו במטען מוזיקלי תרבותי מגוון. המשפחה גרה בכפר אתא, לימים קריית אתא והיו בה הדודה דוגי אחותה של הדודה טובה עם בעלה יוסף וילדיהם צייה-ציונה היפה ואבי-אברם. אני זוכר בעיקר את שתי האחיות חזקות האופי, מה שהיה נקרא היום אסרטיביות, טובה ודוגי, מול בעליהן החביבים והשקטים טיבי ויוסף. אחרי השואה והעלייה ארצה נשארה בצ׳כוסלובקיה נציגות של משפחת מילר. הדוד של אמא, אחיו של סבא שלי יהודה מילר בשם
96
Made with FlippingBook Annual report maker