שיח דקלים -עלון ישיבת הסדר נווה דקלים - גיליון מספר 7 - סוכות התשפ"ד

מצות הסוכה - הצלחה ועושר במבט אמוני - ר"ם בוגרים הרב בניה ליפשיץ

שהרי הוא השתמש בכוחותיו, כשרונותיו, יכולותיו ומרצו על מנת להשיג את כל השפע. מעין 'שורש האמונה ושורש הכפירה'. את החשש הזה משה רבינו מביע באריכות בצורה נוקבת בפרשת עקב, בנאומו הגדול בספר דברים לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל. לאחר תיאור כל

השנה היהודית נפתחת בחודש שלם עמוס ומגוון. אין זה חודש לעצמו, אלא ראש ופתיח לשנה כולה. נתבונן כיצד מצוות הסוכה בחג הסוכות בונה בקרבנו אמונה והכרה כתשתית לקראת השנה החדשה. ידועה מחלוקת חכמים לגבי זכרון הסוכה, על הפסוק: "לְמַעַן יֵדְעו דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' האם הכוונה לסוכות ממש אֱלֹהֵיכֶם". שהיו לעם ישראל ביציאת מצרים או לענני הכבוד. מעניין שגדולי הראשונים חולקים באותה מחלוקת ביחס לפשט הפסוק. הרמב"ן מפרש שהפשט הוא ענני הכבוד. ואילו הרשב"ם מפרש שפשט הפסוק מכווין לסוכות ממש. נבאר על פי דבריו את טעם הסוכה ואת העומק החינוכי והאמוני שהיא באה לבסס בתוכנו.

השפע הגשמי של ארץ ישראל, וסגולותיה "הִשָּׁמֶר לְך הטובות. מתריע משה רבינו: פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיך לְבִלְתִּי שְׁמֹר ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי ‍ מִצְו מְצַוְּך הַיּוֹם. … וְאָמַרְת בִּלְבָבֶך כֹּחִי וְעֹצֶם בכך עם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה." ישראל יאבד את ייעודו לשמה הוא נכנס לארץ ישראל כעמו של הקב"ה. היציאה לסוכה, למבנה ארעי מחברת אותנו לזיכרון ההיסטורי הלאומי שכל

אין זה חודש לעצמו, אלא ראש ופתיח לשנה כולה.

הווייתו הראשונית של עם ישראל, הייתה ללא בתים, ללא יציבות כלכלית, ושהכל ממנו יתברך, גם כאשר יש לנו בתים ושפע כלכלי. מתוך כך, כל העשייה וההשתדלות, כל ההתייחסות להצלחה ולשפע, יהיו מתוך עמדה פנימית אמונית וערכית. שנה טובה ומתוקה. שנת עשיה מבורכת ופוריה מתוך אמונה ובטחון גדולים ברבונו של עולם, במימוש החזון "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח הגדול לעשות חיל".

חג הסוכות נקרא בתורה גם חג האסיף, סוף השנה החקלאית, בה האדם חווה ושמח שמחה טבעית ופשוטה בכל ההישגים הכלכליים שהשיג במשך השנה. ניסיון העושר וההצלחה הוא אחד מהניסיונות הקשים לאדם ולחברה. הוא יכול להיות מנוף אמוני, להודיה לשי"ת, לשימוש ערכי נכון ומושכל בשפע שניתן לאדם. והוא יכול להרחיק את האדם מעולמו הרוחני והאמוני, ומרבונו של עולם, מתוך שכחת המקור הא\ להי, והסיעתא דשמיא. לזקוף לעצמו את ההצלחה,

3 ׀ סוכות התשפ"ד שיח דקלים ׀ עלון ישיבת הסדר נווה דקלים