יוסי אלגמיס

הם בחרו אידיאולוגית לחיות במדינה יהודית, אף שהיו חילונים, מבלי שהיה הכרח שיעזבו את טורקיה, שכה היטיבה עימם. חשיבות עצומה הקנו לחינוך, לדרך ארץ, לניקיון וסדר ולכיבוד הזולת. שנה שלמה חיפש נסים את דרכו. מילדותו חלם להיות רופא, אך נוכח לדעת כי האחריות לפרנסת המשפחה אינה מאפשרת לו להגשים את החלום. לבסוף החליט ללכת בדרכי .3 אביו, ובכספים שהביא עמו מטורקיה רכש מאפייה בשוק מחנה יהודה, ברחוב הדקל באותו בניין, בקומה השלישית (או הרביעית אם סופרים גם את קומת המרתף), רכש גם דירה בת שניים וחצי חדרים, כך שהבית והעבודה נמצאו באותו בניין. ילדיו שמעו אותו לא אחת מתלוצץ שהרי»ש התחלפה באל»ף, ובמקום רופא היה לאופה. מאפיית אלגמיס הפכה למוסד ידוע בשוק מחנה יהודה ובירושלים. נאפו בה לחמים וחלות בלבד, שטעמם ושמעם יצאו למרחוק. נסים ניהל את המאפייה בתבונה וביד רמה ופרנסת המשפחה הייתה מצויה תמיד. נולדה בתם הבכורה של קלר ונסים ונקראה «מזלטוב» (מתילדה) על שמן 1938 בינואר של שתי הסבתות, אמו המנוחה של נסים ואמה של קלר. מיומה הראשון נקראה «מתי». .1939 עפרה נולדה כשנתיים אחר כך, באוקטובר קיבל משק הבית של משפחת אלגמיס תוספת נכבדה. סבתא מזלטוב 1943 בשנת ובנותיה, אחיותיה בנות העשרה של קלר, עליזה ונלי, עלו בדרך לא דרך מטורקיה לארץ ישראל. הנשים לבית טוריאל זכו לעלות מכוח הסרטיפיקט (היתר עלייה מטעם המנדט הבריטי ששלט אז בארץ) של יוסף אלגמיס, אביו של נסים, אשר נפטר ולא זכה לעלות ארצה בעצמו. במשפחה שררה התרגשות גדולה לקראת בואן של הסבתא והדודות, עד כדי כך שמתי ועפרה חלוקות ביניהן עד היום מי מהן נסעה עם נסים לקבל את פניהן ומי ישבה על מרפסת ביתם וחיכתה במתח לבאות. כך או כך, העולות החדשות הגיעו היישר לדירה ברחוב הדקל ושם התגוררו. בדירת שניים וחצי החדרים חיו עכשיו שבע נפשות, אך איש לא התלונן על צפיפות. הבית שקק חיים. הדלתות היו פתוחות אל השכנים, אורחים באו והלכו, נשות המשפחה היו עסוקות כל העת בבישול, בכביסה, במטלות הבית ובגידול הילדים (הילדות בינתיים). הכנת האוכל תבעה זמן רב. כל יום התקיים דיון על התפריט לאותו יום, ובהתאם להחלטות נפתחה שרשרת אינסופית של קניית מצרכים, קילוף, חיתוך, בחישה, ערבוב, לישת הבצקים וטיגון. בצהריים תמיד עמדו במטבח סירים גדולים ומהבילים והדיפו ריחות של אוכל חם וטרי. על אוכל מיום אתמול איש לא העז לחשוב אפילו. נסים הגיע הביתה מהמאפייה ובידיו לחמים טריים, חמים וריחניים, שנאפו זה עתה, וכולם ישבו יחד לאכול צהריים. לאחר מכן הושלך הס בבית, וכולם פרשו ל»סייסטה». גם הניקיון התבצע על ידי נשות המשפחה. את משק הבית עזרה לנהל פטמה, עוזרת ערבייה שהגיעה משכונת שייח› באדר, כפר ערבי במערב העיר (במקום בו נמצאים היום בנייני האומה וגבעת רם). פעם בשבוע היה יום כביסה. לשם כך הגיעה עוזרת מיוחדת. הבית כולו גויס. את הכבסים הרתיחו בדודים על האש. את הכביסה תלו על חבלים עם גלגלות שנמתחו מעל הרחוב, בין מרפסות הבניינים.

13