יוסי אלגמיס

בן נולד במשפחת אלגמיס

בבית החולים «ביקור חולים». מתי ועפרה זוכרות את 1944 בדצמבר 24- יוסי נולד ב הדילוגים של אביהן גבה הקומה השועט במדרגות, ומכריז בקול לאוזני כול: «נולד לי בן, קלר ילדה בן». יש לזכור כי בהיעדר אולטרא-סאונד באותם הימים, לא ידעו את מין הילוד אלא בלידתו, ולכן לא רק שהייתה כאן שמחה עצומה, אלא גם תחושה ניסית ומרוממת נפש, על הבן הזכר שהגיע לאחר שתי הבנות האהובות. התינוק נקרא כמובן על שמו של יוסף, אביו של נסים. הברית נערכה באולם הבריתות הקטן בבית החולים, ומתי זוכרת את עצמה יושבת בכוך החלון ומנסה להציץ אל התינוק מבעד ליער האנשים שהצטופפו סביבו. בחודשים הראשונים ישן התינוק בחדר השינה עם הוריו. זו הייתה תוספת שולית גם אחיו של נסים, 3 לצפיפות בבית, כי סמוך להולדתו של יוסי הצטרפו לדיירי הדקל גבריאל וג›קו אלגמיס. וכך נראו סידורי השינה: קלר ונסים, כאמור, בחדר השינה עם יוסי הקטן. חמש ה»גרציות» (הסבתא, הדודות והבנות) בסלון בשלל מיטות שנשלפו בלילה מתחת למיטות אחרות ובבוקר נדחפו בחזרה למקומן, ושני הדודים בחצי החדר. בדירה היה חדר שירותים אחד ולמרבה הפלא הוא הספיק לכולם. מילדותו היה יוסי, שבחיבה כונה «יוסיפצ›י», עטוף באהבה ובמטפלות. מתי הבכורה לא סבלה כלל מתסמונת האחות הגדולה שעליה מוטלת האחריות לאח הקטן. כל נשות הבית התחרו ביניהן על הטיפול ביוסי, ויותר מכולן – פטמה העוזרת הערבייה. יוסי היה אהבתה הגדולה. גרו משפחות מכל המוצאים, 3 בשכונה התקיימה שגרה נעימה. בבניין ברחוב הדקל ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, ילידי הארץ, משפחות שמוצאן מחברון כולם חיו בהרמוניה. תואר הכבוד למבוגרים היה «דוד» ו»דודה». תנור מאפיית אלגמיס שימש את משפחות השכונה להטמנת החמין של שבת. ביום שישי, לאחר אפיית החלות והלחמים, שימר התנור את חומו שעות ארוכות. ילדי השכונה הגיעו בשעות אחר הצהריים, נושאים סירי חמין שהוטמנו בתנור עד למחרת בבוקר. ניתן ללמוד על קשרי השכנות הקרובים גם בסיפור הבא: בתקופה מסוימת בילדותו הצעירה – יוסי אהב את המאכלים של משפחת ליברמן – כדי שיהנה מן האוכל, קלר לא היססה להביא בסתר את המאכלים שבישלה למשפחת ליברמן, ויוסי אכל אותם בהנאה מרובה ושיבח את המאכלים ש»הכינה» גב› ליברמן וערבו לחיכו. משפחת אלגמיס ניהלה אורח חיים חילוני, אך נסים הלך לתפילות השבת בבית הכנסת של «האיזמירליז», בין רחוב יפו לשכונת «מקור ברוך». בקרבת הבית ברחוב הדקל היה בית כנסת אשכנזי, כך שגם הניגונים האשכנזיים היו חלק בלתי נפרד מפס הקול של משפחת אלגמיס. בליל שבת התקיימה ארוחת שבת מסורתית, תמיד עם אורחים עם Avre tu Puerta( קידוש וזמירות בלאדינו, שכללו שירים (קנטיקס) כמו פתחי את הדלת ). מתי Noches Noches( ) ולילות לילות Tres Armanikas( ), שלוש בנות הפלא Serada

15