יוסי אלגמיס

תלמיד הגימנסיה העברית

כשהגיע יוסי לגיל תיכון, הוחלט שהוא יכול כבר לקבל חינוך ירושלמי שמתאים יותר לאווירה החילונית ששררה בבית, ויוסי החל את לימודיו ב»גימנסיה העברית רחביה», שנחשבה לאחד משני בתי הספר הטובים והיוקרתיים בעיר. הקשר עם החברים מהשכונה התרופף באופן טבעי, ויוסי היה צריך לבסס את מקומו בבית הספר החדש, שמרבית תלמידיו היו ממשפחות ותיקות, אמידות ומשכילות, אשר למדו קודם לכן בבתי הספר היסודיים בשכונת רחביה. יוסי בן חנן (לימים אלוף בצה»ל), אף הוא לא בן רחביה, למד עם יוסי בשכבה ונוצרה ביניהם סולידריות של כאלו שהגיעו «מבחוץ». ליוסי, כך מספר בן חנן, היו שני יתרונות גדולים, שהקלו עליו לבסס לעצמו מעמד: יופי וכישרון ספורטיבי. בלימודים השקיע פחות. מילד שובה לב נהיה יוסי לעלם חמודות, או בסלנג: חתיך הורס. גבוה כמו אביו נסים, ס»מ), חסון, בעל עיניים חומות בורקות, עור שחום וחיוך 1.85- (גובהו של יוסי היה מעל ל צחור שיניים וכובש. הוא הפך מיד לאהוב הבנות, ובעצם, כפי שמודה מתן וילנאי (לימים אלוף בצה»ל) חברו הטוב בכיתות ט›-י›, «גם אהוב הבנים. כולם היו מאוהבים בו. זאת לא הייתה חוכמה גדולה. הוא היה פרא אציל, יפה תואר, דק גיזרה וחכם. ראית בעיניו את ההבנה העמוקה לכל דבר שקורה סביבו». מתן ויוסי היו חברים בקבוצת הריצה של הגימנסיה על שם צבי דוריאן. «אני זוכר אותו עם מדי הכחול-תכלת של הגימנסיה. אני הייתי הפדלאה הגדולה והוא היה המצטיין. אי אפשר היה להתעלם ממנו».

32