יוסי אלגמיס

פגישה במגמה הביולוגית

בכיתה י»א (או ב»שביעית» – כפי שנקראה אז) נקשרה נפשו של יוסי בנפש אורה אלישיב (לימים מרבל) שלמדה איתו במגמה הביולוגית. אורה, אשכנזייה, אך גם היא לא בת רחביה, הוקסמה מהנער היפה, עם רגלי הכדורגל החסונות והידיים היפות והציפורניים המושלמות, עם הקסם האישי הגדול והאישיות החברותית. המפגש עם אורה התאפשר בשל העובדה שיוסי נשאר כיתה ונאלץ לחזור על השביעית פעמיים. לאורה, כמו גם לאחרים שהכירוהו בתקופה זו, אין מושג עד היום מדוע יוסי נשאר כיתה, אולם במשפחה זוכרים את הסיבה: יוסי חלה במהלך השנה בדלקת ריאות, מחלה שאז הייתה כרוכה בתקופת התאוששות ארוכה מאוד בת מספר חודשים. בשל הפסד החומר נאלץ לחזור על השנה. יוסי לא היה תלמיד מצטיין, אך כמו אורה אהב מאוד ביולוגיה, וידיעתו במתמטיקה הייתה טובה משלה. בכל אופן, העובדה שנשאר כיתה, כך התרשמה אורה, לא פגעה בביטחונו העצמי. יוסי ואורה למדו יחד במגמה הביולוגית עם המורה אברהם אמיר, שהיה אהוב על שניהם, למרות שהוא חזר וטען, שאורה מסיחה את דעתו של יוסי ובגללה אינו משקיע די בלימודיו. אורה מסרבת לקבל גרסה זו. להרגשתה, תרומתה הייתה הפוכה. היא הייתה זו שדחפה את יוסי, שהיה בסך הכול תלמיד בינוני, והעדיף בדרך כלל ספורט ופעילות עם החברים, להשקיע יותר. מורה נוסף אהוב מאוד ואף נערץ היה הסופר והמשורר דן פגיס. במשך השנתיים האחרונות של התיכון היו יוסי ואורה «חברים» באופן רשמי, וחברות זו נמשכה גם בתחילת השירות הצבאי. החברות הייתה צמודה מאוד. הם הרבו לשהות זה אצל זו וללמוד ביחד. אורה הייתה בת בית בדירה ברחוב הדקל, שם התכוננו יחד לבחינות הבגרות, כשקלר ונסים מפנים עבור הנער והנערה את חדר השינה ללימודים. ואין שום צורך להוסיף מרכאות כפולות או קריצה. החברות בין אורה ליוסי, ברוח אותם ימים, הייתה רומנטית אך לא פיזית. היא אפילו לא זוכרת אם העזו לגעת זה בזו. אבל הקשר היה עמוק מאוד, אפילו ששניהם לא היו דברנים גדולים. יוסי מעולם לא הלך רכיל ונמנע מדיבורים בטלים. כבר כתלמיד תיכון בלט בהופעה מטופחת ובלבוש מוקפד, נקי ומגוהץ. על פרק ידו ענד צמיד עם שמו «יוסי» חרוט עליו, סממן מאוד «טורקי», כפי שמגדירה זאת אורה, ובוודאי לא מקובל בגימנסיה האשכנזית. אף על פי כן ענד אותו

33