יוסי אלגמיס
השירות בפלס»ר
השירות בפלס»ר הצדיק את ההילה הרומנטית שנקשרה סביבו. ארץ ישראל שלפני מלחמת ששת הימים הייתה קטנה ואינטימית, ועם גלגלי הג›יפים של הסיירת הם יכלו לכסות את כולה. או כמו שאמרו הלוחמים: «אתה רק מכניס להילוך שני – והנגב נגמר». הם הגיעו לכל ואדי ולכל נקיק מדן בצפון ועד מרחבי שבטה בואכה אילת, ויצאו גם לפעילות חשאית מעבר לגבול. הניווטים הרבים, ברכב וברגל, נועדו להכרת השטח וכלי המלחמה, להתמקצעות ולפיתוח תורת לחימה של יחידת ג›יפים וזחל»מים, קלת תנועה וחדת עין, שתנוע לפני המחנה. הייתה אווירה חלוצית של יצירת משהו חדש. פלס»ר שריון סדירה הייתה רק אחת בכל רחבי הארץ, כך שעל שכם הלוחמים היה מוטל עומס כבד ביותר. הלוחמים כמעט לא יצאו לחופשות. המרחק והניתוק מהבית, בשנים שלמרבית המשפחות עוד אפילו לא היה קו טלפון, חיזקו והידקו את הרֵעות בין הלוחמים, ויצרו הווי יחידה אופייני. הם הכירו את הנגב ככף ידם, והניווטים היו מסתיימים לא פעם בשתיית קפה שחור אצל הבדואים סביב מדורה, כשהלוחמים שרים חרש, מן הסתם, את שירי התקופה (לא בלי לזייף כהוגן). התפתח פולקלור סביב דמויות מיתולוגיות כמו הרס»ר יוליוס, שעל פי השמועה נכשל בשבעה מבדקי קצונה, ושכולם ידעו כי אסור להתקרב אליו ביום שבו מכבי יפו הפסידה. ב»אפטרים» (חופשות של מספר שעות) יצאו החבר›ה ביחד לבאר שבע לאכול סטייק וצ›יפס במסעדה של «מוריס». יוסי היה אחד מהחבר›ה, אהוב ומקובל, חבר נאמן, דואג, מחלק, עוזר, מתוך רוחב לב אמיתי, אך את חבריו האינטימיים היה בוחר בפינצטה, וזאת לא מתוך סנוביזם אלא מתוך ביישנות וסגירות. אם היו מבין העירוניים שבחבורה, שהרשו לעצמם להתנשא מעט מעל הקיבוצניקים, יוסי לא היה שותף לכך. הייתה לו דרך התנהלות משלו – קול ייחודי שאינו מציית לעמדת הרוב. אחד האירועים שמתאר קושי, משקף קו בולט באישיותו. באחד הניווטים הגיעה הסיירת לעין עקב עליונה, קניון צר ועמוק ביותר שבתחתיתו מי שיטפונות שנקוו בגב. גוצי (ישראל גוטמן), שהגיע לסיירת מקורס טיס, ונפל אחר כך במלחמת ההתשה, נעמד בקצה המצוק של עין עקב וקפץ אל מי הגב שבתחתית, כך בספונטניות, מבלי לבדוק את עומק המים טרם הקפיצה, גם לא את טיב הצמחייה שבתחתית. מבלי לחשוב, כולם קפצו בעקבותיו. כולם חוץ מיוסי. הוא היה המבוגר האחראי בתוך חבורה המוּנעת מלחצים חברתיים ומהרפתקנות ללא שמץ שיקול דעת. ליוסי לא היה חשוב מה יאמרו החבר›ה, למרות שבאותם ימים זה היה הדבר הכי חשוב. גם אומץ לב לא חסר לו, כפי שידעו חבריו מהחדירות של הסיירת אל מעבר לגבול ומאירועים אחרים. יוסי רק חשב שראוי לבדוק את עומק המים בבריכה ואת הצמחייה שבתחתית, לפני שקופצים אליה בפזיזות.
48
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online