יוסי אלגמיס

את קריאת הקרב «על הטנדר עלה!» הוויליס הישן איפשר נסיעות לבאר שבע, לאשקלון ואפילו קפיצות נועזות לתל אביב, סתם כדי לאכול סטייק ולחזור. וכדי להעניק לעצמם חופש להשתולל, היה יוסי מקפיד שכולם יסירו את הדרגות. שותף למבצעיות הצבאית ולמבצעי הבילויים היה גם שלומי שקד (מנדל). שלומי היה חניך במסלול הפלס»ר, ביחד עם אלי ריקוביץ›, כאשר יוסי היה עדיין בקורס קצינים. «ידענו ושמענו עליו. סופר לנו על גבר גבה קומה ויפה מראה, שחרחר במקצת וירושלמי בדם ובנוסף לכך גם קצין מצטיין בפלוגה. כל מפקדינו הפחידו אותנו שהוא קפדן ודקדקן וכי מחכה לנו תקופה מפרכת איתו. היינו מאוד סקרנים. כשהגיע, היסס בתחילה והיה קצת מתוח ונרגש בעמידתו מול החניכים, אך כעבור כמה ימים כבר שלט בעניינים. כשהצטרפתי לשורת המפקדים למדתי להכיר את הצד השני של אותה דקדקנות וקשיחות. בחור עדין ורגיש לכול. תמיד מנסה ליישב כל חיכוך קטן בינינו». שלומי אהב במיוחד לשמוע את קולו של יוסי דרך מכשיר הקשר, קול עמוק וצלול אשר מסר פרטים ללא כל התרגשות, בבהירות. האחווה ששררה בין הקצינים הייתה עמוקה. שלומי אומר שבכל יציאה הביתה. נסעו יחד, והפרידה ב»סיבוב» הייתה קשה: «היינו קשורים, כמו משפחה». «דיברנו בינינו גם על דברים אינטימיים», מוסיף שלומי, «של ‹הוא והיא›. לא התביישנו זה מזה». שלומי מעיד שיוסי מאוד אהב לישון, וקשה מאוד היה להעיר אותו בבוקר. «השינה הייתה בשבילו פולחן, ולהעיר אותו היה טקס בפני עצמו. לאחר שעה של ניסיונות כושלים, כאשר בסוף היה קם – היה מתחיל טקס חדש, טקס הלבוש». חביב לוי מספר על כישרונו של יוסי ליישב סכסוכים ומתאר משבר קשה שפרץ בין המ»כים ובין המ»פ אליעזר גלובוס (שנהרג במלחמת ששת הימים לאחר שכבר עזב את הפלס»ר), כתוצאה מכך שגלובוס המשיך להתייחס אל המ»כים כאל טירונים ולכן הם ביקשו העברה מהפלוגה ואף חתמו על טפסי העברה. גלובוס הקשוח והעיקש לא הצליח לישב את הסכסוך הקשה עם המ»כים ושלח את יוסי לנסות וליישבו. לאחר מו»מ וקבלת הבהרות הצליח יוסי להניא אותם מלעזוב את הפלוגה. לאחר מכן נקראו כולם לחדרו של המ»פ גלובוס וכמו שחביב לוי כותב: «כבש לא שחטו שם, אולם הורגש מיד שינוי באווירה. הוצע לנו כיבוד וגלובוס הכריז על פתיחת עידן חדש ביחסינו והביא בכך לחיסול הפרשה. אנחנו, כמובן, הסכמנו בשמחה. המ»פ קרע את טופסי בקשת ההעברה ונפרדנו עייפים אך מחויכים ומרוצים». לראות סרט עם יוסי, כפי שנהגו לא פעם במסגרת הבילוי בבאר שבע, הייתה חוויה חיה במיוחד. יוסי היה שותף למתרחש על מסך הקולנוע, נותן עצות והערות ולא פעם רוגז על משגים של הגיבורים. בבילויים הפגין יוסי כלפי חבריו נדיבות רבה, שגבלה לפעמים בפזרנות. שלומי שאל אותו לא פעם: «יוסי, למה אתה לא חוסך? הרי אתה רוצה עוד ללמוד ולבנות בית...», ועל כך יוסי ענה, כשחיוך על שפתיו: «עזוב שטויות, תן ליהנות, כל זמן שעוד אפשר». תשובה זו עתידה להיטען אחר כך במשמעות קודרת. מסיפוריהם של אלי, שלומי ושאר החברים לנשק וליחידה מצטיירת תמונה אחידה של

58