יוסי אלגמיס

ועם הסדר, הארגון והדייקנות שלו, היא תפקדה למופת, וזאת על רקע תפקוד «מבורדק» ורשלני שאפיין באותם ימים את המערכת הצבאית. שני אנשי מנהלה בפלס»ר, אשר עקבו גם הם אחרי המסלול שיוסי עשה מטירון למפקד, הם חיים לביא (עציוני) שהיה רס»ר הפלס»ר במשך שנים רבות, ויוסי לב (ליפוביץ›), נַגָּד האפסנאות. שניהם עבדו בצמידות רבה ליוסי, במיוחד בתקופה בה הפך לסמ»פ. לדבריהם, בניגוד למה שנדמה, ליוסי לא היה תפקיד רשמי כממונה על הלוגיסטיקה. כאשר מונה לסגנו של מפקד הפלס»ר, היה אחד השותפים בתחום המבצעי, אך מעורבותו, האכפתיות שלו והעובדה שלא בחל באף מטלה, ותמיד הפשיל שרוולים כאחד החיילים – הם שגרמו לשייך לו גם את הלוגיסטיקה. כאשר התבצע תרגיל מנהלה, עמד יוסי כסגן מפקד בראש התרגיל וביצע כל משימה כמו חייליו, כולל הקיפול המייגע של מפות הניווטים הענקיות. הם זוכרים הכנות למסיבה של אנשי הקצונה והלוגיסטיקה בפלס»ר. יוסי, עם הקפדנות הרגילה שלו, היה זה שנסע למקום האירוע, בדק, תיאם ווידא שהכול יתנהל כהלכה. יוסי לא עשה «דאווין» מהדרגות שלו, כך הם אומרים, ואת סמכותו השליט בזכות הכריזמה השקטה שלו. גם הם לא מדלגים על תיאור יופיו יוצא הדופן והופעתו הפדנטית. אלי ריקוביץ›, צעיר מיוסי בשנה, ששירת אף הוא בסיירת בתפקידים פיקודיים וחלק עם יוסי חדר בתקופה מסוימת, זוכר עד כמה בלט יוסי בסדר, בקפדנות ובמשמעת האישית. עם זאת, אלי מדגיש, כי יוסי מעולם לא נתפס כ»מפקד רשע». הוא לא התרגז ולא כעס. הדרך שלו להשליט את מרותו הייתה על ידי דוגמה אישית. גם כישוריו הצבאיים עוררו כבוד כלפיו: הופעתו המסודרת, כושר הארגון והסדר שלו שאליהם הצטרפו הכושר הגופני, רגליו הקלות וחוש הניווט המעולה שלו. כפי שמתאר אלי: «הכושר הגופני המרשים שלו נתן לו שדרוג. הוא תמיד היה רץ ראשון ואנחנו אחריו. זוכר סמ»פ 1966 היו לו רגליים קלות וחוש ניווט מצוין». יצחק קיסילוב ממחזור אוגוסט חייכן ונגיש, שמדבר עם החיילים בגובה העיניים. במסע שנקרא «מסע קשיחות», שבו ק»מ בארבעה ימים, הצטרף יוסי, שלא היה חייב להשתתף במסע, לחיילים 60 עוברים ועשה איתם את כל המסע, וזכה כמובן בנקודות רבות אצל כולם. אלי ריקוביץ› מספק את התמונה החיה ביותר על יוסי כקצין בפלס»ר. כפקוד וכקצין היה קרוב אליו מאוד. אלי זוכר חורף נוראי, סופה משתוללת בחוץ, רוח וקור. והחבר׳ה. בשעת ערב עצובה, מסתופפים בחדריהם כמו במאורות, מנסים לחמם עצמם בספלי קפה מהבילים. «ולפתע דפיקה בדלת וצחוק פראי. יוסי נכנס כפרחח, עם מכנסי התעמלות קצרצרים, קורן כולו ושואל כילד אם אפשר להצטרף. מבלי להמתין לתשובה, הוא מסתער ומשתרע על המיטה, סיגריה תורנית בזווית הפה, מקלל את כל מי שברא את החורף, מספר על הקפה הטוב בבית אמא». מכנסיים קצרים וסוודר היו סמלו המסחרי של יוסי בחורף המדברי והעצימו את מראה הדוגמן הטבעי שלו. אלי זוכר גם ערבים של «הוללות», כך הם כינו זאת כאשר יוסי מופיע עם רדת החשיכה, בבגדי א›, מלוטש למראה עם השאלה האופיינית «לאן הערב», ואז, מבלי לחכות לתשובה, הוא משמיע

57