יוסי אלגמיס

דור של לוחמים חילונים, רבים מהם בני קיבוצים, בני ההתיישבות העובדת והערים הגדולות; דור שהושפע עמוקות מהשואה ומגבורת הלוחמים שחירפו את נפשם על הקמת המדינה במלחמת השחרור, ואשר היו ‹מגש הכסף› שבזכות קורבן נעוריהם ניתנה לנו המדינה. הדור הזה קרא בשקיקה, בהשתאות ובדמע על מרד המעטים הנואשים בגטו ורשה וגם והצנחנים בפעולות התגמול ובמערכת סיני. ניתן לתאר אותם 101- על מעללי יחידות ה עומדים לצד מוריהם, מי אוּד ֻמצָּל ומי לוחם מהורהר ופרוע בלורית ממלחמת השחרור, ברחבת המסדרים בימי הזיכרון, כאשר שפתותיהם לוחשות חרישית «אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה», ו»באב אל וואד לנצח זכור נא את שמותינו, שיירות פרצו בדרך אל העיר». בולטת תמימותם מכמירת הלב. אמונתם בציונות הייתה מוחלטת. לא היו להם תהיות לגבי המדינה ולא ביקורת על הנהגתה. לאימרה «טוב למות בעד ארצנו» התייחסו במלוא כובד הראש והרצינות. כאשר שרו את «התקווה», לא שרו אותה כהמנון סתם, אלא כתפילה וכמחוז כיסופים וכמיהה, המגשרים בין עבר, הווה ועתיד. על רקע זה, בין היתר, ניתן להבין מדוע דור זה הסתער ללא חת אל מול פני האויב במלחמה, בלא שניקר בתודעת הלוחמים הרהור בדבר צדקת הדרך, במיוחד על רקע הסגר שהטילו מדינות ערב על ישראל, הצהרותיו המתלהמות של נאצר נשיא מצרים, ואמברגו הנשק שהוטל על ישראל על ידי כל מדינות המערב ובכלל זה «גדולת ידידותינו» באותם ימים, צרפת, אשר עוררו בלב רבים, גם בעולם היהודי, חשש שהנה היהודים צועדים לקראת השמדה נוספת. ביטחונם בעוצמתם וביכולתם להדביר את האויב, אולי בשל האמונה הבלתי מעורערת בצדקתם ואולי בגלל תחושתם החריפה של «לא עוד», היה גדול, כך מסופר, מביטחונם של מנהיגיהם בניצחון. והם צדקו! גם אם נביא בחשבון את הנטייה לאידיאליזציה שיש בהתבוננות לאחור, האמור הוא שאיננו עוד. 1967 תיאור נאמן של דור הצעירים הזה של אין כמו שירים כדי להרעיד נימים סמויים של נוסטלגיה ולהחזיר באחת לעבר. ואכן התום והאמונה של הדור באים לידי ביטוי בשירי התקופה מפי התרנגולים, גשר הירקון, החלונות הגבוהים, אריק איינשטיין, שושנה דמארי, הלנה (נחמה) הנדל, אסתר עופרים והלהקות הצבאיות ובמיוחד להקת הנח»ל. את מילות השירים כתבו נתן אלתרמן, נעמי שמר (שגם הלחינה), נתן יונתן, חיים גורי וחיים חפר שאחראים לחלק ניכר משירי מלחמת השחרור. הלחנים היו של סשה ארגוב, משה וילנסקי, יוחנן זראי ונעמי פולני. פס הקול של התקופה כלל פזמונים כמו «כשאור דולק בחלונך», «אהבת פועלי הבניין», «שיר השכונה», «פנס בודד», ״כלניות״, «הרעות נשאנוך בלי מילים», «לי ולך», «לילה ראשון בלי אמא», «אליפלט», «מה קרה לי השד יודע», «סימן שאתה צעיר», «באה מנוחה ליגע

7