יוסי אלגמיס

ומרגוע לעמל», ״שיירה״ (אַתְּ, שַׁיָּרָתִי, גְּלוּיַת-עֵינַיִם רַק כַּדּוּר-הַמָּוֶת הוּא סוּמָא!״), «מעל פסגת הר הצופים», ועוד ועוד. לאחר שנהרג, גילתה המשפחה שיוסי הקליט בחשאי חלק מהשירים, וביניהם גם שירים של זמרים זרים כמו קליף ריצ›רד, אלביס פרסלי, פול ,”All Alone Am I“ אנקה, ניל סדקה ואחרים בני הדור ההוא. זכור במיוחד השיר של ברנדה לי שנסך בלב השומעים עצבות כבדה בימי השבעה למותו של יוסי ובימים שבאו לאחר מכן. ואיך לא יוזכר שירו של חיים חפר בפי להקת הנח»ל, אשר בוודאי שרו אותו לא כמו בפלס»רים אחרים מאז ועד היום: 7 ) אחת בפלס»ר (פלוגת סיור

«אנו כיתת סיירים הולכים בוואדיות ובהרים, שמש מלמעלה בוערת, יורד הערב, הרוח נח בין השיחים ורק אנחנו עוד הולכים והולכים... דרך מפרכת - אל תפסיק ללכת! סיירים סיירים הלאה סיירים!»

שנה לאחר סיומה, מוסיפות לאַתְגֵר את מדינת ישראל 50 , תוצאות מלחמת ששת הימים מהבחינה המוסרית. נראה שמלחמה זו הביאה, בין היתר, ליצירתה של חברה חדשה מורכבת, אלימה וגזענית, חלקים ממנה חדורים פאנטיות דתית ומצפים בכיליון עיניים למשיח צדקנו. עבור חלק מהם, השירות הצבאי, מטעמים שונים, הוא לעיתים בגדר המלצה בלבד. זו חברה השונה מהחברה הפשוטה, המגויסת והמחויבת, שעל יסודה נבנה צבא שהציל את עמו במלחמת ששת הימים, חברה שהוקיעה את המשתמטים מהשירות כמוקצים מחמת מיאוס. לא בכדי נאמר, שאם חללי מלחמת השחרור היו מתעוררים ערב מלחמת ששת הימים היו מן הסתם מכירים את עמם ומדינתם, בעוד שאם חללי מלחמת ששת הימים היו מתעוררים היום, הם לא היו מזהים לא את עמם ולא את מולדתם ובוודאי שלא את מנהיגיהם. האבסורד הוא שאחד הגורמים המרכזיים לפער בלתי נתפס זה טמון בתוצאות מלחמת ששת הימים, שעל מזבחה הקריבו את חייהם הצעירים. יש להתפלל ולקוות, שלמרות הכול, נהיה ראויים לקורבנם של הנופלים, אם לא בימים אלה אז בימים אחרים שעוד יבואו. בסמטת 1944 בספר זה נגולל את סיפור חייו הקצרים של יוסי אלגמיס, שהחל בשנת הדקל בשוק מחנה יהודה בירושלים והסתיים מוקדם מדי במלחמת ששת הימים בפרברי העיר חאן-יונס.

8