יוסי אלגמיס

בשקי השינה, עייפים מהיום מרומם הנפש והגאווה. לא עברו שעה-שעתיים והסמ»פ, הלוא הוא יוסי אלגמיס, עבר בין הישנים ושלף אותם מחיק השינה. בזה אחר זה. תוך כדי מחאות, מילאו הלוחמים את הפקודה לגשת לאפסנאות, שם כבר חיכה האפסנאי, ולאורה הקלוש של מנורה, התחיל להחתים את הסיירים המנומנמים על ציוד לזיווד הג›יפים והזחל»מים. הפקודה הלילית התקבלה בתרעומת. הסיירים התמרמרו על כך שחלק מהחיילים נותרו בבית לחגוג את יום העצמאות, בעוד הם עצמם «מבלים» באוהלי סיירים. אולם למחרת היום ובהמשך החלה להתקבץ אל הפלס»ר כל מצבת אנשיה בסדיר ובמילואים, וכבר התבהר כי מתחילה תקופה של כוננות מבצעית. בימים הבאים החלו לחלוף ליד שער המחנה כוחות שריון, רכב משוריין, טנקים, ג›יפים, זחל»מים וכלי רכב אחרים בדרכם אל שטחי הכינוס בדרום. כבר אי אפשר היה לטעות. בעוד במדינה שוררים בלבול וחרדה כבדה, נכנסו אנשי הסיירת לשגרה המבצעית שכללה השכמה, דקות, ואז 10 התנעת כלי הרכב המזוודים, קשירת הפק»ל, בדיקת הנשק והמתנה של – הדממה, פריקה ובחזרה למאהל. ובערב – תרגולת דומה. מדי פעם יצאו זוגות ג›יפים לסיורים בגבול הרצועה, בין הלוחמים התחוללו מריבות על הזכות לצאת לסיורים אלה. אנשי הסיירת החלו להרגיש מתוסכלים מההתמהמהות ומהיעדר ההחלטיות, ולכך הצטרפה הרגשה של היוותרות מאחור, כאשר הכוחות האחרים שועטים לכאורה קדימה לכיוון שטחי ההמתנה שלהם במדבר. מיום ליום הלכה הדריכות ונשחקה, הלוחמים לבשו את הפיג›מות מעל למדיהם, תכולת הפק»ל התקנית הצטמצמה, ואפילו ביקור הרמטכ»ל יצחק רבין, שבא לבדוק מהו משך הזמן שלוקח ליחידה לעלות על הג›יפים ולהיות מוכנים ימי המתנה מדכדכים, הגיעו פקודות «לנוע», 10 לתזוזה, לא הרים את המורל. לאחר ובלילות הבאים החלה הסיירת להחליף מיקום בהתאם לשינויים במערך החטיבה, וגם כדי שהמצרים, המתבוננים מרחוק במשקפות, יוטעו לחשוב שכוחות צה»ל הם גדולים יותר ממה שהיו באמת. בכל מקום אליו הגיעו, נפרסו אוהלי סיירים מתחת לעצים והג›יפים כוסו ברשתות הסוואה. הפלס»ר היה מחולק לשלושה צוותים קרביים: צוות אחד בפיקודו של יוסי הסמ»פ, , צוות שני בפיקודו של אלי ריקוביץ›, וצוות 79 שהיה אמור להוביל את גדוד הפטונים שלישי בפיקודו של עמוס איילון, בן קיבוץ חפציבה. כל אחד מהצוותים כלל זחל»ם מ»מ מאויש בכיתת סיירים, 20 פיקוד של מפקד הצוות, ארבעה ג›יפים, זחל»ם עם תותח מ»מ, נ.נ. (קומנדקר) חימוש ופינוי ושני טנקים מגדוד הפטונים. 81 זחל»ם מרגמה במשך היום היה כל צוות מחובר לגדוד הטנקים שאותו היה אמור להוביל בעת הקרב, אך בערב היו כל אנשי הפלס»ר מתכנסים יחד, חולקים ביניהם את חבילות המזון שהגיעו מהבית, את האפרסקים המדהימים שהביא ראובן המילואימניק מביתו בקיבוץ נירים, וגם מחשבות, תוכניות וחלומות. התקיימו דיונים פוליטיים וחברתיים, כמו, למשל, על רעיון הקיבוץ, נערכו משחקי שש-בש ארוכים ובלתי נגמרים, נשמעו «צחוקים» ובדיחות וחיקויים מעולים של המפקד אורי אור, הוגשו ארוחות שבישולן נמשך ללא סוף, נעשו מתיחות ומעשי קונדס שנועדו להעביר את הזמן, והייתה גם מדורה עם גיטרה ושירים

88