יוסי אלגמיס

לעת לילה. בכל ערב התקיים תדריך של המ»פ ובסופו התחושה ש»הנה מחר זה מתחיל». בפלס»ר היו לוחמים ותיקים כמו יוסי, שכבר השתתפו בפעילות מבצעית וידעו מה המשמעות של להיות תחת אש, והיו צעירים שחוו זאת רק באימונים. זחל»ם הפיקוד של יוסי היה מאויש כך: הנהג – יחזקאל יזדי, בחור ירושלמי, המקלען הוצב יצחק קיסילוב 03- שהוא גם חובש – פנחס יעקב מהרצליה, מאחור – על מקלע ה חודשים בצבא והיה באותו זמן חניך בקורס מש»קי 10 החיפאי, לוחם הפלס»ר שהיה . זו הרשימה המקורית של אנשי 05 סיור. יוסי עצמו היה למעלה, במרכז, עם מקלע הצוות. ביום הקרב, על פי סיפורו של יצחק קיסילוב, היו על הזחל»ם גם פנחס יעקב, שמואל בייליס ועקיבא רדושיצקי. יצחק קיסילוב כבר הכיר את יוסי, את ביטחונו ואת השקט שלו, ואת היכולת לנסוך :03- ביטחון בחייליו. הוא נזכר בשיחה שהתנהלה ביניהם כאשר הוצב על מקלע ה , אני יודע לפרק 03 «ניגשתי ליוסי ואמרתי לו: ‹תשמע, שמת אותי מקלען דופן שמאל על ולהרכיב מקלע, אני יודע לעשות תיאום כוונות וירי. אני מכיר את המקלע על בוריו, אבל מטווח חי לא עשיתי, ועוד יומיים מלחמה, ואני אצטרך לירות›, ויוסי ענה לי עם השקט שלו: אתה יודע? 03- איציק, לפתוח מכסה של ה כן. להכניס שרשרת כדורים אתה יודע? כן. כמה דריכות צריך, אתה יודע? כן, שתיים. מה שנשאר זה לכוון וללחוץ על ההדק. ככה הוא הכניס לי ביטחון כחייל, וזו הגדולה שלו.» זיכרון מצמרר אחד במיוחד מימי ההכנה נחרת אצל יצחק, ולא במפתיע. «חלק מהפק»ל», הוא מספר, «היה לקפל רשתות ולקשור אותן כשהן מלופפות בחבל בצדי הזחל»ם. כשניגשנו לטפל ברשתות, אמר לנו יוסי לקפל אותן, אבל לפרוש אותן על רצפת הזחל»ם. שאלנו אותו למה והוא אמר: ‹שאם אפול, שיהיה לי רך›. כאילו ידע לקראת מה הוא הולך».

89