עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 128
יוסי לבקוב: "עמוס היה איש שטח, חי את השטח, אהב את השטח. ברגע שהבין שהוא כבר לא יכול להצטרף למרדפים, בעיקר אחרי הפציעה ברגל, כי עם היד התותבת הוא הסתדר מצוין, ניכר עד כמה הוא מאוכזב ומתוסכל. אני חושב שאז הוא כבר ידע מה הוא רוצה לעשות אחרי היחידה: לעבוד מול הבדואים, לנסות לפתור בעיות שהמדינה לא הצליחה לפתור. , לא על הבעיות שיש היום. אז 60 אני מדבר על סוף שנות ה־ זה היה בקטן והיה אפשר לעשות הרבה דברים. זה מה שעמוס רצה לעשות - להגיע להסכמות, לטפל בנושא הקרקעות. אני חושב שבגלל זה היה לו קל לעזוב את שקד. אחרי תקופה כמושל בסיני, הוא התחיל לטפל בבדואים". ■ ■ ■ פואד התגלה כקצין מטה מעולה. בתוך זמן קצר כבר הייתה תורה מסודרת לאימון הלוחם, שנמשך שלושה חודשים וכלל גם קורס סיור, עקרונות הגששות, חבלה, גילוי מוקשים ועוד. במקביל ארגן הסגן החדש את מערך המילואים של היחידה. חלוקת העבודה בין המפקד ירקוני לבין סגנו התקבעה במהירות. עמוס עסק יותר בעבודה משרדית, ופואד טיפל באימונים ובשינויים המהירים שעברה היחידה. בפיקוד די חששו מהתגובה של עמוס לכניסה של פואד. הוא הרי לא היה טיפש וידע לאן זה מוביל, אבל בפועל הוא לא התנגד לשינויים שהביא סגנו. אפשר אפילו לומר שהיה די אפתי ולא עשה מהם עניין גדול. אחד הדברים הראשונים שפואד רצה לעשות היה לעצב לשקד סמל חדש, שיחליף את הסמל שעוצב כמה שנים קודם לכן על ידי שאול שלו. כך נולד סמל היחידה: שתי כנפיים שעוטפות סכין קומנדו וברקע מפת ישראל. הסמל הוענק לראשונה כחודש לפני מלחמת ששת הימים וקיבלו אותו מסיימי אימון הלוחם. אלי מלמד הגיע לשקד זמן קצר לאחר המינוי של פואד לסגן מפקד היחידה ובהמשך מונה לסגנו, כשכבר היה המפקד. לפני כן
Made with FlippingBook flipbook maker