עמוס ירקוני / דני דור

129 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

שימש מלמד ראש יחידת עטלף הסודית בפיקוד הדרום, שפיתחה אמצעי לחימה מיוחדים. הוא סיפר: "עוד לפני שהגעתי לשקד שמעתי שזאת יחידה מיוחדת ורצינית מאוד, הרבה קיבוצניקים שעושים דברים חשובים, אבל שזה לא דומה בדיוק לצבא שאני מכיר. כשהגעתי לשם הבנתי למה הכוונה. לא היו בכלל מסדרים ולבוש צבאי, החדרים היו כל כך מסריחים שממש אי־אפשר היה להיכנס אליהם, אבל היה ביחידה משהו מיוחד שלא תמיד קיים ביחידות אחרות. סוג של חופש שמאפשר. אם יש לך אנשים שאתה יודע מי הם ומה הם ואתה מאפשר להם – הם עושים דברים פי שניים יותר טוב. ובאמת הייתה שם אווירה מאפשרת, שעמוס ירקוני יצר ושימר. לא היה בדיוק לוח זמנים, לא היו בדיוק בגדים מתאימים, אבל לא היה סיכוי שהם יצאו לשטח בלי אוכל או בלי דלק ברכבים, או שרכב סיור ייתקע והם לא יחלצו אותו בעצמם. הם עשו כל מה שצריך כדי לפתור כל בעיה. יחידה עם משמעת עצמית יוצאת מהכלל ודבקות במשימה. כשהיה צריך לעשות משהו, הם עשו אותו בדרך הטובה ביותר. "את עמוס העריכו מאוד על הדברים שעשה. על האומץ, על המנהיגות, על הכריזמה, על כך שבנה שיטה מוצלחת כל כך, כפי שהעידו תוצאות המרדפים. אבל זאת הייתה עבודה של איש אחד, שעבד בעיקר על אינטואיציה ועל תחושות בטן נכונות. לצבא מסודר זה פחות התאים. היה צריך להעביר את שקד לצבא, פשוט לא הייתה ברירה. פואד היה בחירה טובה למשימה הזאת, כי הוא ידע איך לעשות את זה. "עמוס עבד בלי מטה. לא היה לצדו מישהו שיגיד לו משהו, מישהו להתייעץ איתו, לדבר איתו על איזו תחמושת להביא וכמה, אם להשתמש באמצעים החדשים שפותחו אז בצבא. כל הדברים האלה לא היו בתקופה שלו וזה הורגש. היחידה הייתה בנויה אז על איש אחד. גם הגששים היו אנשים שלו, שהוא הביא והכשיר". דני אנקר: "בשונה מעמוס, פואד ידע לעשות צבא... ופה יש לי ביקורת על עמוס, מכיוון שכל הניהול שלו את היחידה ואת