עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 148

עמוס הגיע למשרד השיכון לאחר שכבר החלו ליישם את ההחלטה לפנות את תושבי הפזורה הבדואית. נהלים נקבעו, והמסלול הוביל ברוב המקרים לאדם אחד – אליו. עמוס נהפך למגשר ולמתווך בין הבדואים לבין הפקידות של מנהל מקרקעי ישראל ומשרדי הממשלה. רוב הבדואים לא היו בקיאים בסעיפי הסעיפים של ההסכמים שעליהם התבקשו לחתום, ועתה הם נדרשו להתמודד עם מציאות חדשה ולהיפרד, לפחות מנטלית, מחייהם הקודמים. מי שדיברו בשמם היו השייח'ים, מנהיגי החמולות, והם חיפשו כתובת בצד השני. מבחינת שני הצדדים, עמוס היה האיש הנכון במקום הנכון. הבדואים ראו מולם את עבד אל מג'יד ח'דר - איש שלהם, בדואי שמדבר בשפתם ומבין אותם יותר מכל פקיד יהודי. המדינה, מצדה, זכרה לו את השירות הצבאי הארוך, את הפציעות ואת אהבת המדינה מעל לכל דבר אחר. כאמור, אוזן היה אחראי לפינוי הבדואים שישבו בשטחים 1,280־ שעליהם תוכנן לקום שדה התעופה נבטים. היה מדובר ב משפחות, שאת כולן צריך לפנות ולרַצות. מכיוון שהשטח כולו הופקע בצו ממשלתי, לא היה מקום למשא ומתן על עצם הפינוי, אלא רק על התנאים. העניין היה אמור להיות באחריות הצוות של מנהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות, אבל בפועל, מודה אוזן, עמוס הוא שטיפל בכל הדברים. הוא היה המפשר והמגשר. בזכות הפעילות שלו, כל המגעים עם המשפחות המפונות הללו הסתיימו בהצלחה. אוזן: "אנחנו התנהלנו מול כל משפחה בנפרד ולאחר שהגענו להסכמה עקרונית על פינוי השטח ומעבר לאחד מיישובי הקבע – היה צריך 1982 וב־ 1981 – כסייפה או ערערה שהוקמו ב־ לטפל בעשרות דברים גדולים וקטנים: הפניה לקבלת מגרש, חתימה על חוזה, זכאות למשכנתה, היתרי בנייה. צריך לזכור שהיה מדובר בבדואים, נוודים. מה להם ולמסמכים משפטיים ארוכים. רובם גם לא דיברו עברית והיה צריך לתרגם ולהסביר בסבלנות כל סעיף וסעיף.