עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 150
היא בחזקתם עשרות שנים. בזכות ההסברים ופעולות השכנוע שלו אנשים קיבלו בסוף מגרש בכסייפה או בערערה. את כל זה הוא עשה בסבלנות אין קץ. ידענו שלא לכולם מגיע, אבל הייתה כאן מעין עצימת עיניים. עניין הבעלות היה סוג של חסם, ועמוס הצליח להסיר אותו בעזרת החזקה. הוא הבין שמדובר בדיני נפשות והסביר שמבחינת החוק לא מגיע להם, אבל לפעמים ההוגנות גוברת על החוק. וכך היה. בזכות הפעילות שלו, שהרבה ממנה נעשה מאחורי הקלעים, המדינה הסכימה להכיר בחזקה של המשפחות על הקרקע. זה היה תקדים חשוב. אני משוכנע שללא הגישור והתיווך של עמוס, זה לא היה עובר בשלום". ■ ■ ■ יוסי בזל, עובד משרד השיכון, טיפל גם הוא בהעברת הבדואים מהפזורה ליישובי הקבע, לצד עמוס. "הוא היה איש מיוחד", סיפר עליו. "חכם מאוד. מספיק שהיה מסתכל בעיניים של מי שישב מולו ומיד ידע לאן להוביל אותו. אף פעם לא נתן לאחר להוביל. בישיבות המשותפות שלנו, עמוס תמיד היה אחרון הדוברים. ראו שהוא בוחן היטב את כל המשתתפים, שומע מה הם אומרים, מבין מה הם חושבים ומנתח את התגובות שלהם. עמוס לא היה מאלה שיושבים במשרד. הוא אהב את העבודה בשטח. היו ימים שיצא לפגישות בשמונה בבוקר וסיים את יום העבודה אחרי חצות. לפעמים הגעתי למשרד בבוקר וראיתי אותו ישן על הספה הקטנה שהייתה שם. "לעמוס הייתה שיטת עבודה מסודרת. הוא נפגש עם אנשים, שמע את הבעיות שלהם והבין מה הם רוצים. לפעמים הצליח לשכנע, לפעמים היה צריך לרכז את השייח'ים ולסגור איתם דברים. עמוס היה תמיד נינוח. לא שמעתי אותו כועס או מתרגז. תמיד ידע להוביל את השיחה ולהגיע לתוצאה שהוא רצה. לא תמיד זה היה פשוט. לא תמיד היה קל לשכנע את הבדואים לעבור למגורי קבע, אבל אני לא חושב שהיו הרבה מקרים שהוא הרים
Made with FlippingBook flipbook maker