עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 18
למאהל, ולאחר כמה שעות נשלח עבד אל מג'יד, בנו הבכור, להביא לו את ארוחת הצהריים. איך ימצא ילד קטן את אביו ואת העדר במרחבים הגדולים? הוא למד לעקוב אחר העדר על פי כמות העשב שניתן ללחך, פיתח יכולת לאתר עקבות ולזהות היכן עברו העזים והכבשים, איפה דרכו ואיפה הזיזו אבנים. בשדות רעו עדרים נוספים מלבד עדרה של המשפחה, והילד למד לזהות את עקבותיהם של התיש או של אחת העזים שפסעו בראש העדר ולהבדיל ביניהם לבין עקבות של עדרים אחרים. כך הצליח להגיע לאביו. ההתחקות אחר עקבות העדר "שלו" חידדה אצל עבד אל מג'יד הצעיר את כישורי הגישוש שלמד בעצמו. הוא שינן שוב ושוב איך נראה העשב שעליו דרך העדר וכמה זמן עבר מאז הדריכה ועד שהתיישר. הוא למד לזהות אבנים קטנות שהוסטו ממקומן ולהכיר את הדרך, את השביל ואת היער. לפעמים היה עליו לחפש את אחת העזים שהלכה לאיבוד במרחבים, והוא למד להכיר את טביעות הפרסות שלה, להבדיל ביניהן לבין סימנים נוספים שהיו בשטח וללכת עליהן עד שהחזיר אותה לעדר. מגיל צעיר מאוד רצה עבד אל מג'יד להרחיב דעת. הסקרנות בלטה אצלו בילדות וגם בהמשך, בכל תחנות חייו. זאת הייתה ללא ספק אחת הסיבות שמשכו אותו להתקרב לשכניו היהודים בנהלל, שם נחשף לאנשים שונים, למנהגים אחרים, לתרבות שונה. אפשר לדמיין את הילד הקטן מציץ מבין השיחים אל המושב, בוחן את הדמויות הלא מוכרות ומתרשם. חושש להתגלות, אבל נכנע לסקרנות. במיוחד עקב אחר שומרי השדות שדהרו על סוסיהם במרחבי העמק. כבר אז רצה להתחבר אליהם. גם אביו, סלים, התקרב לשכניו היהודים מנהלל. גיורא זייד, בנו של אלכסנדר זייד, סיפר שהוא נחשד במעורבות בהריגתו של רוצח אביו. כשנחקר על מעשיו באותו זמן, סיפר ששהה באוהלו של סלים ח'דר ואכל אצלו חלווה. סלים אישר את הדברים וגיורא זייד נוקה מכל חשד. אין ספק שעבד אל מג'יד הצעיר,
Made with FlippingBook flipbook maker