עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 50

הייתה תלויה בו. גם בן־חור הודה שבלי עמוס הוא לא יוצא לסיורים ולמרדפים, ובימים שעמוס חלה או נעדר - פשוט לא יצאו למרדף. אבל בצה"ל עדיין לא היו מוכנים להפקיד את היחידה, שעלילותיה והצלחותיה היו ידועות רק למעטים, בידיו של קצין בדואי. שני מפקדיה הבאים היו שאול יעיש ודב סטרליץ, ועמוס נשאר הסגן. , שש שנים לאחר הקמתה של סיירת שקד, הגיע הרגע 1961 רק ב־ המיוחל: עמוס ירקוני, עבד אל מג'יד ח'דר, המפקד בפועל ואיש המבצעים, קיבל את המינוי הרשמי למפקד סיירת שקד. עד שזה קרה הוביל ירקוני מרדפים, פיקד על כל פעילות היחידה בשטח והשתדל להנחיל לקצינים וללוחמים בה את תורת הגישוש. איך להבדיל בין עשב שליחכו פרות או עזים לבין עשב שליחכו גמלים, ששימשו רבים מהמסתננים ומהמבריחים. איך מבדילים בין עקבות של אדם שסתם הולך לו בשטח לבין עקבות של אדם שבורח. איך מזהים אם שרידי המזון שנמצאו בשטח הם של מסתננים או של אנשי צבא. וגם דברים מורכבים יותר לימד עמוס את חיילי שקד: למשל, פותחים ברז ולפי צליל המים הזורמים אפשר לדעת אם מישהו פתח אותו בשעות האחרונות. שנים של לימוד הגבעות והשדות שבין זרזיר לנהלל כילד וכנער, לצד יכולותיו הטבעיות, תורגמו עתה לפעילות מבצעית בדרום. לימים, בריאיון לאורי מילשטיין, תיאר ירקוני את התכונות שהופכות אדם רגיל לגשש שיכול לאתר עקבות כמעט בכל מקום ולדעת לנתח מה ראה ומה היה: "גשש צריך להיות סייר מעולה, וזה מחייב כושר פיזי וכושר סבל רב. אם עמד בתנאים המוקדמים האלה, צריך שיהיו לו יכולת הבחנה של פרטים ופרטי פרטים ושכֶל אנליטי להבין את משמעותם ולסנתז אותם למכלול מציאותי, ולא להיגרר אחרי רומנטיקה. אין מדובר בשכל של איי־ קיו, אלא באינטליגנציה של שדה. צריך להבחין אם חבית או אבן, לדוגמה, הוזזו ממקומן. כשגשש מגלה משהו, הוא צריך לדעת קילומטרים, איפה יש בדרך מערות, 30 איך הדרך מתפתלת בעוד