עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 78

שירות. אני מניח שזה לא היה במקרה. היה לו חשוב שאנחנו טיפה יותר מבוגרים, עם טיפה ניסיון בחיים. זה התאים לרצונות שלו. "סיירת שקד הייתה בית ספר ממדרגה ראשונה לפטריוטיות ולאהבת הארץ. כולנו היינו קיבוצניקים ומושבניקים ובאנו לצבא חדורי ציונות. הורינו עשו דברים מופלאים והקימו מדינה, ואנחנו ספגנו בבית ובבית הספר את האידיאלים, האמונה והחזון, אבל עמוס ידע להפוך את זה למשהו מעשי דרך האופי של היחידה 3,500־ והדברים שהיא עשתה. במשך השנים שירתו בשקד כ חיילים ומפקדים. להערכתי, רק שישית מהם הכירו את עמוס, יצאו איתו לסיורים ולמרדפים וראו אותו בשטח או בבסיס. היתר הכירו אותו רק מסיפורים שעברו ממחזור למחזור. המורשת של עמוס עברה בין החיילים גם כשהוא כבר לא היה ביחידה. אני איירתי כמעט את כל הלוחמים שהיו בתקופתי וגם אירועי הווי ייחודיים לשקד. את עמוס מעולם לא איירתי. הוא נחשב בעיני למשהו נשגב, שאי־אפשר לבטא באיור. "לקראת החגים עמוס אהב לתת לנו הרצאה פטריוטית: המדינה שלנו היא כמו פרה - כדי שהיא תיתן חלב, צריך להאכיל אותה, לטפל בה, לדאוג לה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל המדינה שלנו. לטפל בה ולהגן עליה. הוא האמין שהדימוי הכפרי מוכר גם לנו, הקיבוצניקים והמושבניקים. "לאורך כל התקופה בשקד ראיתי את הקשר המיוחד של עמוס עם גרשון וילן. בין הבדואי הנמוך והמוצק ווילן הענקי נוצרה מערכת יחסים מיוחדת. רב־סרן מוסלמי וסמל יהודי. לעמוס תמיד היה קשה עם כל הביורוקרטיה האזרחית והצבאית, וגרשון שימש כעוזר הנאמן שלו. הוא גר בנגבה, קרוב יחסית לבסיס, ולאורך השנים, בכל בעיה שנתקל בה, עמוס מיד הרים טלפון לגרשון, שמיהר להתייצב עם כל הגודל שלו והביטחון העצמי, שהמיסו את כל הגנרלים והפקידים".