עמוס ירקוני / דני דור
79 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
החטיפה – גרסת גרשון וילן "באחד הימים, לקראת השחרור שלי, עמוס שאל אותי מה אני עושה היום. אמרתי שאני נוסע לקיבוץ, לנגבה. 'לא', הוא אמר, 'אני רוצה שתבוא איתי'. לא אמר לאן. נסענו בג'יפ, שנינו במדים, הגענו כמעט לנצרת ועמוס ביקש שאעבור למושב האחורי. אחרי כמה דקות הוא עצר, ובחורה צעירה ויפה מאוד נכנסה לג'יפ. הוא לא דיבר, היא לא דיברה. שקט. יצאנו מנצרת ונסענו דרומה. אחרי כמה דקות עמוס שאל אותי, 'אפשר לישון אצלכם בנגבה הלילה?' אמרתי שאני צריך לדבר עם אמי. לא היו אז טלפונים סלולריים כמובן, ונכנסנו לתחנת דלק להתקשר לקיבוץ. "גם בקיבוץ לא היו אז טלפונים בבתים, רק בבית של ישראל ברזילי, שהיה אז שר הבריאות וגר צמוד להורים שלי. התקשרתי. חוה, אשתו, ענתה וביקשתי ממנה שתקרא לאמי. אחרי שדיברנו היא הלכה לארגן חדר באחד הצריפים בקיבוץ. כשהתקרבנו לנגבה שאלתי את עמוס למה הוא צריך חדר בקיבוץ. הרי דוד בן־חור, מפקד היחידה, גר באשקלון, ואפשר לישון אצלו. עמוס התעקש שהוא רוצה לישון בנגבה. למחרת הם עברו לדירה של בן־חור באשקלון ואחרי שבוע התחתנו". החטיפה – גרסת ג'ורג'ט "לא הייתה שום חטיפה. הכול היה מסודר מראש. ההורים שלי והאחים שלי ידעו, אף על פי שאחר כך הם לא אהבו את העובדה שהתחתנתי עם עמוס. אני נוצרייה והוא בדואי מוסלמי. היה נתק שנמשך
Made with FlippingBook flipbook maker