עמוס ירקוני / דני דור

83 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

עם הפרוטזה... כנראה בכוונה. שאלתי אותו איך הוא מזיז את האצבעות עם הדבר הזה. אחר כך הוא אמר שהוא לא יכול לספר לי מה עושים ביחידה כי אין תוכנית מסודרת ושאל, 'אם יבקשו ממך להביא קומנדקר מלא אבטיחים, מה תעשה?' 'אני אביא שני קומנדקרים עם אבטיחים', עניתי, ועמוס הודיע: 'התקבלת'". עמוס, כפי שדדה הבין, אהב מאוד אבטיחים וגם אהב לחלק אותם לחבר'ה. זאת הייתה מסורת בשקד: יושבים בלילה ליד המדורה, מישהו, קיבוצניק כמובן, מנגן באקורדיון, שרים ואוכלים אבטיחים. באזור היו הרבה מקשות של אבטיחים. היה צריך רק להיכנס, למלא קומנדקר ולהסתלק במהירות. משה ברקוביץ': "באחד הסיורים גילינו מקשה מלאה אבטיחים, אבל היה שם שומר. עמוס ניגש לשומר, הודיע לו שיש ידיעות שמסתננים עלולים לעבור כאן בלילה, שצריך להציב מארבים ושהוא מבקש שכל אנשי המושב יישארו בבתים ואף אחד לא יצא. השומר מיהר הביתה, ואנחנו העמסנו אבטיחים ונסענו מיד לבסיס". 60 זה לא היה הדבר היחיד ש"סחבו" בשקד. בתחילת שנות ה־ הקימו מועדון בבסיס, הצליחו לארגן שולחנות, אבל חסרו כיסאות. עמוס ביקש מאחד הסיורים שהגיע עד אפרידר שבאשקלון לגשת לאחד המזנונים שעל החוף - יש שם ערימות של כיסאות ואפשר להעמיס על הקומנדקר. בסיור אחר עצרו לוחמי היחידה ליד שטח חקלאי שהיו בו ערימות של שקים. עמוס שאל את הקיבוצניקים שבהם מה יש בשקים, והם הסבירו לו שאלה שקי דשן. "יופי", הוא אמר, "תעמיסו שק אחד על הקומנדקר שנוכל לדשן את הדשא בבסיס". קילו. 60 הסבירו לו שלדשא יספיקו חמישה קילו ובכל שק כזה יש קילו. 60 ובכל זאת, לבסיס הם חזרו עם שק של האם אלה גניבות? בשקד לא חשבו כך. הרי הם עוזרים לכל היישובים באזור, מגינים עליהם, שומרים על העדרים. במובן מסוים זאת הייתה רוח התקופה, עדיין קצת פלמ"חניקית. אם פעם איש