עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 84
לא הרים גבה כשהפלמ"חניקים, מיטב הנוער, סחבו תרנוגולות מלול הקיבוץ שהתארחו בו, למה לא לקחת כמה אבטיחים לערב הווי של היחידה? לא אחת גם שמעו את עמוס נוזף בקציני הפיקוד שהצבא לא עוזר ליישובים האלה. אלה היו מעין יחסי גומלין: אנחנו כאן בשבילכם, מחזירים לכם את הפרות והכבשים שגנבו לכם, ואם אנחנו צריכים לפעמים אבטיחים, לא נוכל לקחת? גרשון וילן: "עמוס הרגיש שהוא אחראי ליכולת העמידה של היישובים האלה. שהפעילות של היחידה יכולה לחרוץ את גורלו של יישוב שלם: יישאר או יינטש. הוא היה מגיע לפיקוד, נפגש עם קצינים בכירים וממש מטיח בפניהם את כאבם של המתיישבים. 'אתם דואגים לדברים שנראים לכם הכי חשובים. שיהיו לצבא טנקים, מטוסים, תותחים, אבל מה אתם עושים כדי לעזור לאנשים האלה שיושבים ממש ליד הגבול, חוששים לחייהם וסובלים כמעט בכל לילה מגניבות? אני רוצה רק דבר אחד: לאפשר לאנשים האלה לחיות. הבאתם אותם מצפון אפריקה, זרקתם אותם בחולות מול רצועת עזה, כשכל ערבי יכול לחצות את הגבול ולעשות בשטח שלנו מה שהוא רוצה. איך הם יכולים לחיות ככה?' וכשהקצינים ענו לו שזה לא התפקיד של הצבא לדאוג להתיישבות ושהסוכנות שהביאה אותם תדאג להם, הוא היה ממש מתעצבן. 'אם הצבא לא רוצה לדאוג למתיישבים, אני אדאג להם'. הוא ידע שהמרדף ותפיסת המסתננים חשובים מאוד, אבל הסתכל הרבה יותר רחוק מהפעילות בשטח. הוא ראה את התרומה של מה שהוא והיחידה עושים להישרדות היישובים. זאת לא הייתה מחשבה אופיינית , אבל זה היה עמוס". 50 לאנשי צבא בשנות ה־ ינאי זקס, סגנו של עמוס בשקד: "האופי של היחידה היה מיוחד מאוד, וחלק משמעותי מזה היה הודות לעמוס. דברים נעשו בהנחייתו. הוא תמיד ידע מה קורה. המשמעת הייתה דומה לפלמ"ח ולא למשמעת צבאית. פה ושם נתקלנו בעדרים, חלקם עברו לקרנטינה וחלקם נשארו ביחידה, לחפלות. אף אחד לא דיבר על כשרות. הייתה לנו קרן יחידה, ואיך הגיע לשם כסף? אספנו
Made with FlippingBook flipbook maker