עמוס ירקוני / דני דור
85 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
קרשים שנפלטו לשפת הים וקיבלנו עליהם כסף. בכסף הזה קנינו אקורדיון, כי עמוס אהב את זה מאוד, וגם כובעים אוסטרליים ועוד דברים שלא היו כל כך מקובלים אז". כובעים אוסטרליים אולי היו ללוחמים, אבל הציוד המבצעי, לפחות בתקופות הראשונות, לקה בחסר. הקומנדקרים שבהם יצאו למרדפים היו מעודפי מלחמת העולם השנייה, המושבים פורקו מאוטובוסים וממשאיות והגיעו ליחידה בדרך-לא דרך. ציוד הקשר היה מיושן ולא אחיד. גם הנשק האישי לא היה תקני. הקצינים והחיילים הסתובבו עם טומיגנים, עוזים, קרל גוסטבים ובהמשך גם עם קלצ'ניקובים. היו גם רובים רוסיים חצי אוטומטיים. עמוס אהב מאוד את הסמיונוב הרוסי. ערב רב של כלי נשק מצריך כמובן סוגי תחמושת שונים שלא תמיד היו בהישג יד. גם המגורים היו רחוקים מהסטנדרטים המקובלים. כולם גרו בצריף קטן, חשוך, מאובק, עם ציוד מפוזר בכל מקום. החיילים והקצינים נראו יותר כמו פרטיזנים ביערות מזרח אירופה. לא מגולחים, לא תמיד במדים. התפריט היומי היה מורכב לא פעם מפירות וירקות שנאספו מהמטעים ומהשדות שמסביב, מצבאים שניצודו בסיורים ומכבשים שהוחרמו ממבריחים. חלק מהחיות האלה גם שימשו לעסקות חליפין עם אחת המסעדות הגדולות בבאר שבע. הבשר הועבר למסעדה, ובתמורה לוחמי היחידה נהנו מאירוח חינם בכל פעם שהזדמנו לעיר. באחד הימים תפסו לוחמי היחידה מבריחים שגנבו כבשים מירדן והובילו אותם לכיוון רצועת עזה. הוחלט להחזיר את העדר לירדנים כדי לשמור על יחסים טובים. לוחם ביחידה נבחר להעמיס את הכבשים על משאית וללוות אותה עד לגבול הירדני. לפני שהרכב יצא, עמוס לחש לו: "לפני שאתה משחרר את העדר באזור הגבול, אל תשכח להשאיר לנו כמה כבשים, אבל תבחר רק כאלה עם הרבה בשר".
טיולים, ציד וחוגלות "לטייל עם אבא – זאת תמיד הייתה חוויה אמיתית.
Made with FlippingBook flipbook maker