עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 86

נסענו הרבה לסיני. היינו מעמיסים ציוד על הסטיישן ונוסעים. אהבנו מאוד את אזור סנטה קתרינה. אחרי הנסיעה הארוכה והמתישה הגענו ופרקנו ציוד, ואבא תמיד התבדח: 'יאללה, ראיתם? נהניתם? בואו נחזור'. אנחנו בנינו את האוהל, ואבא נסע לשעתיים וחזר עם צידנית מלאה קרח שקיבל כנראה מהבדואים שהכיר. אנחנו ישנו על מזרנים ולאבא הייתה מיטה מתקפלת. טיילנו הרבה גם בנגב הצפוני, תמיד עם הסברים מפורטים של אבא. הוא היה עושה לנו חידונים על המקומות שטיילנו בהם. בשלב מסוים, בגלל הרגל, הוא התקשה ללכת, אבל לא היה מוכן לוותר על הטיולים, אז לפעמים הוא נסע ברכב ואנחנו הלכנו ברגל... "חוויה מיוחדת שזכורה לי היא ציד חוגלות, כשעוד היה מותר לצוד אותן. אבא היה עוצר, מוציא את הרובה מהחלון ויורה, ואנחנו פתחנו את הדלת ורצנו לאסוף את החוגלות. אחר כך מרטנו את הנוצות, בישלנו ואכלנו. לא היה מצב שנטייל בלי לצוד חוגלות. אבא היה צלף מדהים. לא הייתה פעם שירה והחמיץ. הוא גם אימן אותנו. עשינו מטווחים על קופסאות או על בקבוקים. אני זוכרת גם שחיפשנו כמהין בחולות חלוצה. אבא לימד אותנו איך מזהים את האדמה שבה צומחות הפטריות. עשינו תחרויות מי מוצא יותר".

■ ■ ■ דוד עמיר: "יצאנו למרדף אחרי חוליה שחדרה מירדן. הגענו עד לנחל סרפד, לא רחוק מהמקום שבו נרצח יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים, הרמנו משקפות וראינו שלושה אנשים עם עדר כבשים. חשבנו בהתחלה שמדובר ברועים או במבריחים, ורק לאחר