בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

מספרה

- אסתר עבדה בבית התינוקות שלום ואחר כך במחסן. חלומה היה להיות ספרית ואכן היא יצאה ללמוד ספרות ופתחה את המספרה בבית גוברין. יומיים בשבוע עבדה במספרה. החברות היו קובעות תור ומקבלות שירות כיד המלך - צבע, תספורת, חפיפה, חינה, תסרוקות לכלות המקומיות ולאירועים חגיגיים, והכל ברוח טובה ואהבה. אסתר אהבה אנשים ואהבה ילדים.

- הרומן שלי עם המספרה התחיל עם אסתר לוי. תמיד אהבתי לעשות תסרוקות, סלסול סריל ביתי עם רולים וכל מה שסביב זה. אסתר ואני היינו חברות טובות ואהבתי להיות במספרה, כשהיה לי זמן, ולראות איך היא עובדת. כשאסתר נפטרה ביקשתי ללמוד ספרות ונעניתי בחיוב. למדתי חצי שנה בוויצ"ו תל אביב וחזרתי ישר למספרה. עבדתי שבוע מלא במספרה. שנה אני עובדת במספרה. עד השינוי עבדתי רק שם. אפשר היה לקבל כל מה 32 כבר שמספרה נותנת - סלסול, החלקה, צבע, חינה, חפיפה וכמובן תספורת.

נהגות

- אחרי תקופה לא ארוכה ברפת קיבלתי את הגה המשאית לידיי. אני אוהב לנהוג אריה ועבודה זו התאימה לי מאוד. תפקידי היה לקחת משלוחים מהלול, להוביל לבית האריזה ארגזי תפוזים מהפרדס הקטן שהיה לנו, ארגזים שכבר מזמן עברו מהעולם, הובלת גרעיני חיטה מהשדה לסילו, הניצב עד היום ליד ההנגר של "אסיפי בר", ומשם להובילם לממגורות , שהיה שני פסי אספלט, היו בהחלט מאתגרות. כמו כן 35 בקרית גת, ועוד. הנסיעות על כביש הבאנו משפחות עם כל רכושן שהצטרפו לקיבוץ. לעיתים היתה המשאית הופכת ל"אוטובוס" בעזרת שני ספסלים שהונחו בצדדים וכך נסעו החברים להצגות בתל אביב או בסביבה.

116