בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

את התיכון, עקב המעבר מהודו לארץ, וידעתי שאני צריכה לדאוג לעצמי. הצטרפתי לגרעין שהוקם בכפר הירוק ואתם יצאתי לשל"ת מוקדם בנווה אילן. לאחר תקופה קצרה של אי . התגייסנו לנח"ל וחזרתי לצובה. 1961 סדר הוצע לנו לעבור לצובה, וכך הגעתי לצובה בשנת ברכה, אחותה של זהבה בן ענת, היתה המשפחה המאמצת שלי. היא ובעלה היו משפחה נהדרת והרגשתי בצובה כמו בבית. כשהשתחררתי מהצבא הייתי מטפלת של כיתות בית הספר. להוריו קורט ועליזה ירון. יש לו אחות גדולה, 1943 חנן נולד בגבעת ברנר בשנת על חנן: רותי, ואח צעיר זאביק. בגיל צעיר נפרדו ההורים. קורט עבר לתל אביב ונישא בשנית. עליזה והילדים נשארו בגבעת ברנר. עליזה נישאה לאברהם יערי, אלמן ואב לבן - רוני. אחותי מזל, שהיתה בחברת הנוער בגבעת ברנר, הכירה את רוני ולימים נישאה לו. כשבאתי לבקר אותה, התארחנו אצל משפחתו ושם הכרתי את חנן. מסובך? לא כל כך. היתה לחנן ילדות טובה. סיפרו לי שלמד לקרוא מוקדם מאוד והיה תלמיד טוב. בצבא שירת בצנחנים. כשהכרתי אותו כבר היה לאחר השרות הצבאי. זמן קצר אחרי השחרור מצ.ה.ל הגיע לבית גוברין לשנה שלישית עם חבורה של בנים מהכיתה שלו. בתחילה עבד בדיר. מהביקורים שלי קיבלתי רושם מאוד רע מהקיבוץ. הודעתי לחנן שאני לא מוכנה לגור וחנן עבר לצובה. הוא עבד בשלחין בשטחים 20.5.1965 בבית גוברין. התחתנו בצובה בתאריך של צובה, שהיו בקדמה. בעבודה פגש את עובדי השלחין מבית גוברין ונשמר הקשר. חנן לא היה מרוצה בצובה, ורצה לחזור לבית גוברין. אני התנגדתי בתוקף. כשנולדה ביתנו . בשנה 1966 הבכורה יפעת, החליט שאנחנו עוברים לבית גוברין, וכך היה. הגענו לכאן בשנת ח' למקום שלא רציתי לחיות בו. עבדתי 9 הראשונה היה לי רע מאוד. הגעתי עם תינוקת בת בגמולון - פעוטון לבני שנה פלוס, ולא הרגשתי מרוצה בעבודה. חנן המשיך לעבוד בקדמה אבל בשטחים של בית גוברין. במלחמת ששת הימים נפגע חנן מרסיסים בברך ואושפז למשך שבועיים. אחרי שדני ורדון נהרג הרגשתי שאני לא יכולה יותר לבקש מחנן לחזור לצובה והשלמתי עם חיי בבית גוברין. במשך השנים הצלחתי למצוא גם דברים טובים בבית גוברין והתרגלתי לחיים כאן. לאחר הלידה של עודד עבדתי שלושה חודשים בניקיון השירותים הציבוריים ושמחתי רובי: על כך מאוד. מיום בואי לארץ, ב"שער עליה", ועד בית גוברין היה לי קושי רב להשתמש במקלחת ציבורית. זה היה זר לכל החינוך מהבית והפריע לי מאוד. כאן היה לי קשה במיוחד עם התחושה של חוסר ניקיון במקלחת, ושמחתי להתקלח ישר אחרי שניקיתי הכל ביסודיות. במשך השנים עברתי לעבוד עם ילדי בית הספר וזה התאים לי מאוד, אהבתי את העבודה עם הגיל הזה, היו לנו שיחות רבות, סיפורים וקשר חוויתי. כשעודד וגלית נכנסו לכיתה א' בנתיב הל"ה, אנחנו, ההורים נסענו איתם ביום הראשון. כשרצינו לחזור הביתה נצמדו אלי עודד וגלית ולא הסכימו שאלך. מנהלת בית הספר שהיתה במקום ביקשה שאשאר איתם עד סוף היום, וכך היה. אחרי היום הראשון הגעתי איתם גם

28