סיפור חיי - סיפורה של קלרה אברבנל

אבא נלקח מאיתנו

של אבא. בחמש וחצי בבוקר באו לקחת אותו. הוא לקח תיק עם דברים 52- היה יום ההולדת ה 1944 באפריל 14- ב נחוצים והלך, מאז לא ראיתי אותו יותר. אמא בכתה כשלקחו אותו. לא הרבה ראיתי את אמא בוכה. באותו בוקר סבתא הגיעה אלינו לספר בשמחה שמצאה דג בדיוק כמו שאבא אוהב לכבוד יום הולדתו. אבל אבא כבר לא היה בבית. מי שבאו לקחת את אבא היו ז'נדרמים הונגרים עם הכובעים העגולים והנוצות. היו גם שני אנשים בלבוש אזרחי. הם לקחו אותו לחקירה, זה מה שנאמר לנו באופן רשמי, לבאצ'קה טופולה. אחר כך, נמסר לנו שלקחו אותו לעבודה. היה לי דוד, אח יותר צעיר של אמא, שקראו לו פישטה. הוא גר בעיר אחרת. גם הוא נלקח לעבודת כפיה. לדוד . אשתו הביאה את הילדה לסבתא רוזי, והבת הייתה אצלנו. אני 4 הייתה חנות והייתה לו ילדה קטנה, בערך בת אהבתי אותה כמו אחות. אבא שלה היה מגיע מדי פעם ליום יומיים וחוזר לעבודה. חשבנו שגם את אבא לקחו לעבודה והוא יחזור, אך אבא לא חזר וגם דודי ומשפחתו לא חזרו. את הדוד לקחו לאוקראינה והוא מת שם. אשתו והבת נספו באושוויץ.

פישטה וידה ואליזבט צויבך 1936

וריצה וידה, בת דודה, 26.7.38 נולדה 1944 נספתה באושויץ

כשאנחנו חזרנו לעיר שלנו מהמחנה, קיווינו שנפגוש את אבא. לקח לנו זמן להבין שלא נפגוש אותו. כנראה שהוא הגיע לברגן בלזן ונפטר סמוך לשחרור, אולי אפילו אחרי השחרור. את זה הבנו מכל מיני 45- נלקח לאושוויץ וב שמועות שהגיעו אלינו. בברגן בלזן הוא כנראה שאל אם מישהו יודע משהו עלינו. אנחנו היינו אז באוסטריה בעבודת כפיה, וכנראה היה מישהו שידע לספר לו את זה.