סיפור חיי - סיפורו של יוסף, יוסי, יוסקה לוי
" המזון החל להגיע מאמריקה ולמרות זאת נמשך הרעב עוד זמן ארוך. לאחר שהרוסים נכנסו לבולגריה, הם, כנראה, קיבלו את הפירות הכי טובים ובתמורה הבולגרים קיבלו נשק וטנקים ו ן לכ המצב הכלכלי היה ונישאר קשה. כשהתחלתי ללכת לגן, הייתי בגן מעורב ליהודים ובולגרים. יותר מאוחר למדתי בגן היהודי שהיה צמוד לבית - הכנסת. למדתי בבית ספר יסודי יהודי בשנים 1947/8 ". 1945 – "כשהייתי בן חמש נולד אחי הקטן, גרו א פ רחמיאן. לדרישת אבי הוא לא נימול " כאמור, החדר בפלובדיב היה קטנטן ואני זוכר את אחי התינוק שוכב בתוך ערסל קטן שהתנדנד מעל למיטה הגדולה שלי ושל אמא. באחד הימים הבכי של אחי התינוק הפריע לאבא ואני זוכר את אבי מרים את היד לחבוט בערסל ואת אחי התינוק נופל על המיטה שמתחת" . אינני זוכר כל ל את מקומו של אבא ואותו גר איתנו. אני כן זוכר פעם אחת שאבא לקח אותי על אופני השוטר שלו לבקר את אמא בבית - החולים אחרי לידת אחי. בגיל שש כבר ידעתי ארבע שפות: ארמנית, בולגרית, לדינו ועברית. עם סיום כיתה ב' כבר דיברתי עברית שוטף וידעתי את כל ה -א' - ב'. בגיל שבע.. הייתי עובד במספרה כשוליה של הספר והתפקיד שלי היה לנקות את גב הגברים שהסתפרו במקום. הייתה לי מברשת עם ידית ארוכה וניקיתי את גב המסתפרים. אהב תי מאוד את העבודה במספרה כי הייתי מקבל שם תשר וחוסך כדי לעזור בבית. זאת הייתה העבודה הראשונה ב חיי. את התשר הייתי ש ם בתוך קופס ת שימורים ש ה תקנתי לה מכסה מנייר, עם חריץ וקשרתי סביב עם חוט כדי שלא ייפול. בחריץ הכנסתי את הכסף. לפעמים , כשבאתי לקחת את הקופסא, המכסה היה פרוץ. התברר לי שאבא היה לוקח את הכספים שלי כדי לקנות שתיה חריפה. פעם אחת שלחו אותי מהמספרה להביא מים בתוך כד זכוכית והכד נפל ונשבר. אז ברחתי הביתה כי התביישתי מאוד והפסקתי לבוא למספרה, למרות שבעל המספרה ביקש מאוד שאחזור וניסה לשכנע שכל ום לא קרה .
כיהודי."
שמונה
10
Made with FlippingBook - Online catalogs