מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
לה בשם שיינדל (יפה)”. “מי ייתן וגם חייה יהיו יפים”, הוסיפה אימא, ולא ידעה כי שערי שמיים ננעלו לתפילתה. זה היה באחד מימי חודש מרץ , בסמוך לחג הפורים. קוריץ הייתה אז עיירה קטנה ושלווה במחוז 1930 ) בפולין, עיירת גבול שבצידה המזרחי נמתח הגבול בין Wolyn ווהלין ( ) Korchyk פולין לברית המועצות. השם קוריץ ניתן לה בשל נהר הקורצ’יק ( החוצה אותה, נהר מפותל שאדמת החרסית האדומה שבקרקעיתו מקנה למימיו ברק אדמדם ומיוחד במינו. גשרי העץ הפשוטים שנבנו מעל הנהר כדי לחבר בין כל חלקי העיירה, כמו גם היערות שמסביבה, שיוו לה מראה שלו ופסטורלי. בעיירה התגוררו אז יותר מחמשת אלפים יהודים, שהיו רוב התושבים בה והיוו קהילה מלוכדת ותוססת. הקהילה התרכזה בלב העיירה, אולם אנחנו התגוררנו בשוליה, מעבר לנהר, באזור אינטר-די-מילען (‘מאחורי טחנות הקמח’). ברחובנו, רחוב ‘אחד במאי’, התגוררו ערב רב של אוקראינים, פולנים ומעט יהודים, וכולנו שמרנו על יחסי שכנות טובים. משפחתי הייתה אמידה, וביתנו היה גדול ומרווח לפי אמות המידה של אותם הימים. זה היה בית עץ דו-משפחתי, ובאגף השמאלי התגוררה משפחתנו, הוריי: חיה (לבית בלנק) ויהודה חיימניעס, ושלושת ילדיהם: איטה, אייזיק ואני, בת הזקונים. באגף הימני, הקטן יותר, התגוררו סוניה, אחותי למחצה, וסבא ישראל (פיטרניק) בלנק, שהבית כולו, על שני אגפיו, היה בבעלותו. מאחורי הבית השתרעה חצר גדולה, ובה כמה מחסנים ובאר מים מלוחים. המים לא היו ראויים לשתייה, אך איכרים מכפרי הסביבה, שעשו דרכם לשוק של קוריץ, נהגו לעצור אצלנו עם סוסיהם ופרותיהם כדי להשקותם ממימי הבאר. גם הסוסה שלנו שתתה מהם בהנאה רבה. בבתים לא היו אז מים זורמים, ואת המים נהגו לשאוב מהנהר, ממעיינות טבעיים ומבארות. מחלקי-מים היו מסתובבים ברחובות, אם ברגל, נושאים על כתפיהם מקל
10
Made with FlippingBook Annual report