מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

השחיטה הגדולה • 7 פרק

בשבועות שקדמו לחג פשטה שמועה בקרב היהודים, כי בפקודת הגרמנים החלו שבויים רוסים ואיכרים משלושה מכפרי הסביבה (קוזאק, הליטשבקה, ומורוזובקה) לחפור שלושה בורות גדולים בחורשה ליד הכפר קוזאק: עשרים מטר רוחבם, ושלושה מטר עומקם. מקור השמועה היה אוקראינים המקורבים לשלטון, שדיווחו למכריהם היהודים שהגרמנים מתכוונים לחסל שם את כל יהודי העיירה. החופרים הוחזקו תחת משמר כבד ולא הורשו ללכת לביתם שמא ייוודע ליהודי קוריץ לאיזו מטרה נחפרו הבורות. הידיעה האיומה נודעה לקהילה היהודית, אלא שהיהודים לא רצו להאמין. הייתכן? כך סתם, לקחת אנשים חפים מפשע ולירות בהם? נכון הוא שפה ושם ירו ביהודים, אך כך היה גורלם של היהודים מאז ומעולם. וכאן מדובר על השמדה ממש, וזה לא ייתכן, מעוררים בהלת שווא, כך הרגיעו את עצמם היהודים. יהודים אחדים שאלו את מעסיקיהם הגרמנים אם השמועה נכונה, והללו הכחישו אותה בתוקף וטענו כי חפירת הבורות במאי היו הבורות מוכנים. חלפו 10- נועדה להפקת חול לשיפוץ הדרכים. ב עשרה ימים וכלום לא קרה, החיים חזרו למסלולם, היהודים נרגעו והחלו במאי, ערב החג, הוקפה העיירה בידי 21- להתכונן לחג השבועות. ב המשטרה האוקראינית, שתוגברה בשוטרים שהגיעו מז’יטומיר ובאנשי גסטפו. בשעה ארבע לפנות בוקר הם פרצו לבתי היהודים, ובאיומי רובים, שלוו באלימות קשה ובמעשי רצח, הובילו אותם לכיכר העיר. כמאתיים צעירות וצעירים שסומנו כבעלי מקצועות חיוניים הושמו בצד. את כל השאר הפרידו לשתי קבוצות: גברים לחוד, נשים וילדים לחוד. בינתיים, בזמן שאספו את היהודים מבתיהם, הסתובבו אוקראינים ואוקראיניות ושקים בידיהם. כמו תנים רעבים התנפלו על הבתים הנטושים ושדדו מהם מכל הבא ליד. כשנתמלאו שקיהם, פרמו את הכסתות, רוקנו אותן מהנוצות ומילאו אותן בבגדים ובכלי בית. בערך בשעה שמונה החלו להוביל את היהודים, קבוצות-קבוצות, אל יער קוזאק, מרחק שמונה ק”מ

47