מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
את קומץ היהודים שנותרו בגטאות ווהלין. חרדה גדולה אחזה ביהודי הגטו. לא עזרו הכחשותיהם של הגרמנים, היהודים היו למודי ניסיון, והפעם לא הלכו שולל אחר הבטחותיהם. רבים ניסו להציל את עצמם, 25- הסתתרו אצל מכריהם האוקראינים או ברחו ליערות. בערב סוכות, ה , נודע ליודנרט כי השבויים הרוסים שוב חופרים בורות 1942 בספטמבר בקוזאק, בסמוך לבורות הקודמים, וכי יהודי הגטו עתידים להיירות שם עוד באותו היום. קמה בהלה גדולה, יהודים אחדים התאבדו, ואחרים ניסו לפרוץ מתוך הגטו, אך ללא הצלחה – חיילי גסטפו ושוטרים אוקראינים הקיפו את הגטו כבטבעת ברזל. כשהבינו אנשי הגסטפו שתוכניתם הזדונית נחשפה, פרצו לגטו, את הנשים גירשו למרתף אחד הבתים, שם שרפו אותן חיים, ואת הגברים גירשו במכות רצח אל הרחוב. יהודי אמיץ אחד בשם משה קרסנוסטבסקי, שכבר איבד את רוב משפחתו, לא היה מוכן ליפול לידי המרצחים, והחליט להמית את עצמו על קידוש השם. הוא הצית את עצמו בתוך ביתו הסגור, אולם האש התפשטה במהירות לבתים הסמוכים, וכעבור חצי שעה הגטו כולו עלה בלהבות. מי שניסה להימלט מהלהבות נתפס בידי המרצחים שכיתרו את הגטו הבוער מכל צדדיו. יהודים רבים בחרו לסגת בחזרה לגטו ולמות בלהבות. מי שנתפסו הובלו לקוזאק ושם נורו בבורות. מזלם של חייקה ומוטל ברמן, ששיחק להם בשחיטה הגדולה, בגד בהם הפעם, וגם הם היו בין הנספים. במהומה שהשתררה, הצליחו רבים לברוח ולהסתתר בבית העלמין או במרתפי המבצר העתיק. בשבועות שלאחר מכן, בעקבות הלשנות של האוקראינים, רובם ככולם נתפסו והוצאו להורג. זה היה סופה של הקהילה היהודית של קוריץ. רק האוקראינים עוד הוסיפו להגיע לגטו השרוף במשך שבועות ארוכים, לחטט בין האבנים המפויחות ולחפש אוצרות של יהודים.
כל הקהילות היהודיות בסביבה חוסלו באותם ימים. בוקר אחד, כשקטפתי ), העיירה Selishche תפוחי אדמה בשדה, שמעתי צעקות מסלישץ’ (
58
Made with FlippingBook Annual report