מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
אוקראינים לאומניים, אנשי סטפן בנדרה), שבלילות פשטו על כפרי הפולנים, רצחו אותם ושדדו את רכושם. בבוקר היה חוזר הביתה עם שקים מלאים בבגדים ונעליים. “הינה, ז’ניה, תבחרי לך מה שאת רוצה”, הציע לי. ניסיתי בכל מאודי לא לחשוב על גורל הילדות שלבשו אותם. גם את הכידונים והסכינים המגואלים בדם הנרצחים הביא לי, והיה עליי לשטוף ולהבריק אותם. עשיתי זאת באדישות, כבר עברתי דברים קשים מאלה. כשנה מיום הגעתי לווילה התקיפו הגרמנים את הכפר. השלטונות הגרמניים לא חסו על האוכלוסייה המקומית, ובכל פעם שחשדו שבכפר מסוים נמצאים פרטיזנים, פשטו עליו, שרפו את בתיו והרגו את כל תושביו. פולנים רבים מכפרי הסביבה, שנפגעו מאיוואן וחבורתו, שמחו להשתתף בחגיגה ולהיפרע מתושבי וילה האוקראינים. וילה שכנה על ראש גבעה גבוהה, וכשראו הכפריים את הגרמנים מתקרבים אליהם, רכובים על סוסיהם, ופולנים רצים לצידם, מיהרו להימלט מהבתים ולרוץ במורדות הגבעה אל השדות והיערות שלמטה. “ז’ניצ’קה, אני רצה”, קראה לי בבושקה, שמיהרה לחפש את בתה ונכדיה, “תוציאי מהבית כמה שיותר דברים, וניפגש למטה, בתעלה שעל יד השדה שלנו”. לקחתי סדין, זרקתי לתוכו מכל הבא ליד: בגדים, מצעים וכלי מטבח, ורצתי למטה עם כולם. בינתיים החלו הגרמנים והפולנים להצית את הבתים בזה אחר זה, ולהרוג את כל מי שנקרה בדרכם. חיפשתי את בבושקה, אך לא מצאתי אותה בשום מקום. כששמעתי את הגרמנים קרבים אליי, קפצתי לתוך תעלה למרגלות הגבעה, שהעצים שצמחו לידה גרמו לכך שהיה קשה להבחין בה. הסתתרתי שם עם כארבעים וחמישה אנשים, וביניהם ילד קטן שבכיו איים להסגיר אותנו. הילד הושתק – חששתי להסתכל ולראות כיצד. כל הזמן הצצתי החוצה, אך כל מה שיכולתי לראות מתוך התעלה היה רגליהם של הסוסים הדוהרים. לאחר כמה שעות של שקט יצאנו החוצה. ניצלנו. “הודות ליתומה הזאת נשארנו בחיים”, בירכו הכפריים את מזלם הטוב.
60
Made with FlippingBook Annual report