מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
לחמם את גופי הרטוב, והתחלתי לבכות בקול. אולי ישמע מישהו ויבוא להציל אותי. כתם חום־לבן חלף במהירות בין העצים, ומהפחד הפסיק ליבי לפעום – האם זו חיית טרף? חששתי שסופי הגיע ושלא יישאר ממני כל זכר. היו אלה רק עיזי בר שאינן פוגעות בבני-אדם. פתאום עלה בזיכרוני אחד מסיפורי האגדות ששמעתי בבית הספר ‘תרבות’. זו הייתה מעשייה מפחידה על גיבורים קדומים שלחמו בחיות אימתניות, חצו אוקיינוסים על גבי ענף של עץ, נדדו בדד ביערות נידחים והתמודדו עם קשיים העולים על כוחו של בן-אנוש. באותה עת הפילה עליי מעשייה זו פחד גדול. תקופה ארוכה הקפדתי להגיף היטב את הדלת ואת החלונות, ובלילות התחבאתי מתחת לשמיכת הפוך העבה שלי, כשליבי הולם מפחד. אימא הייתה מרגיעה אותי ואומרת שזו רק אגדה. לא תיארתי לעצמי אז שאגדות גיבורים עלולות להפוך למציאות איומה, שלא ירחק היום וגם אני איאלץ לנדוד לבד ביער, נרדפת בידי חיות אדם. בהיתי בצמרות העצים, שקרני שמש אחרונות חדרו דרכן לפני שהערב ירד. הכרחתי את עצמי לקום ולהמשיך ללכת. ימינה או שמאלה? הימרתי על כיוון והתחלתי לרוץ. גם הצמא והרעב החלו להציק לי. פירות לא מצאתי אלא רק כמה פטריות יער שצמחו בינות לגזעים העבותים. מכיוון שלא ידעתי להבחין בין פטריות מאכל לפטריות רעילות לא העזתי לנגוס בהן. איני יודעת כמה זמן עבר עד ששמעתי געיית פרות והבנתי שהגעתי למקום יישוב.
66
Made with FlippingBook Annual report