מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
שמי גאלה • 11 פרק
11 פרק שמי גאלה
)1945- עד תאריך בלתי ידוע ב 1943 (קיץ
התחלתי ללכת בעקבות הקולות עד שראיתי רועה צאן המדרבן עדר של פרות ועיזים. “קדימה, עצלניות”, זירז אותן בפולנית. “איפה יש כאן כפר?”, שאלתי אותו, גם כן בפולנית. הוא סימן לי בידו להמשיך ישר, ועד מהרה ראיתי את הכפר לפניי. דפקתי על דלתו של הבית הראשון שנקרה בדרכי, “בבקשה, אל תשאלי אותי כלום, תני לי להתייבש קודם”, התחננתי בפני האישה שפתחה את הדלת. שם הכפר היה נובא-הוטא, וכל תושביו פולנים. היא הכניסה אותי פנימה, נתנה לי שמיכה, ובזמן שהתייבשתי על יד התנור הספיקה להודיע לכמה גברים מהכפר שתפסה בֶּנְדֶרוֹבְקָה מווילה (מרגלת של הבנדרובצים). “בואי החוצה, יש לנו כמה שאלות לשאול אותך”, אמרו לי הגברים, שהיו חמושים ברובים, והכניסו אותי לרפת. “מאיפה את?”, שאלו אותי. “אני יתומה מרוסיה, מפריוט”, עניתי, “גדלתי בבית יתומים ביארון שליד זוויהיל, עד שאיוואן שפצ’וק מווילה לקח אותי לעזרה לאימו. עכשיו אימו נפטרה, והוא לא צריך אותי ורוצה להרוג אותי”. הפולנים התלחשו ביניהם, וראיתי שהם לא מאמינים לסיפור. הם חשדו בי שאני מרגלת אוקראינית מווילה, שפושעיה היו ידועים לשמצה בכל הסביבה. כשנודע לתושבי הכפר שתפסו מרגלת הם התגודדו מחוץ לרפת והתחילו
67
Made with FlippingBook Annual report