מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
שמי גאלה • 11 פרק
שכחתי. הבלבוסטה הייתה אישה טובת לב, ודבר ראשון החלה לטפל בפצעיי. מהגרדת החלמתי די מהר, וגם הפצע בראשי הלך ונרפא, ובסופו של דבר הצלחתי לסובב את צווארי בחופשיות מצד לצד. כמו בווילה, גם בסטרא-הוטא השתמשו בתרופות סבתא, ואת הפצעים חיטאו בעזרת שתן. יום אחד, כשהלכתי לרחוץ את הסירים בנהר, חדר כפיס עץ לנעל העור הרכה שלי, שהייתה מתוצרת בית, וקרע בבשר החי. גם מזה החלמתי, בלי אנטיביוטיקה ובלי אנטי-טטנוס. בכפר פשטה אז מגפת הטיפוס, רבים מתו מהמחלה, ועגלות היו סובבות בין הבתים לפנות את הגוויות. בני משפחת בילבסקי נדבקו, וכך גם אני, אך למרבה המזל כולנו הבראנו. עשיתי את כל שביכולתי למצוא חן בעיניהם, עבדתי קשה, הייתי נאמנה ומסורה, ולאט לאט כבשתי את ליבם. צחצחתי את נעליו של מייטק, שיחקתי עם הבנות, ועזרתי לבלבוסטה בכל עבודות הבית. בכל פעם שהבערתי אש מתחת לדוד הכביסה, נזכרתי ביום הכביסה השבועי בביתנו, והגעגועים הציפו את ליבי. מדי פעם כשגעגועיי גברו עליי, הכנתי לארוחת הערב את הבלינצ'ס של אימא: ערבבתי כוס קמח, שתי ביצים, כוס ועוד שמינית כוס מים ומעט מלח. במחבת משומנת שמתי כף מהתערובת, סובבתי אותה בתנועה מעגלית, כמו שאימא לימדה אותי, כדי שהתערובת תתפזר בצורה שווה, וטיגנתי את החביתיות משני הצדדים עד שהזהיבו. מילאתי אותן במחית תפוחי אדמה ובצל מטוגן, ואיש לא הרגיש שגם דמעותיי נמהלו בתערובת. יום אחד כשרחצתי כלים נשמעו דפיקות בדלת. הבלבוסטה פתחה את הדלת, ולתדהמתי נכנסה מַרְקֶה (מַרְקֶלִינִיק), מכרה מקוריץ, לבקש פרוסת לחם. מייד סובבתי את ראשי הצידה כדי שלא תבחין בי. ברגע שיצאה רצתי לחלון וראיתי שם את מרקה ובעלה, חולקים ביניהם את פרוסת הלחם שקיבלו. "גאלינה, לאן את רצה?", שאלה אותי הבלבוסטה. "היה
71
Made with FlippingBook Annual report