מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
אף על פי כן • 15 פרק
תחנתנו האחרונה במסלול הבריחה, וללא ספק המוצלחת מכולן. הג’וינט שכר עבורנו וילה מפוארת של אחד מעשירי איטליה, שנמצאה בקצה העיירה, ולידה כרם של ענבי יין. שם ניהלנו משק בית עצמאי, כשאת מצרכי המזון קנינו בחנות הסמוכה בתלושים ובכסף מזומן שסיפק לנו ארגון ). אנו, הבנות, בישלנו, ואחד הבחורים שהיה IRO הפליטים הבינלאומי ( אופה במקצועו, אפה לנו לחם טרי בכל בוקר. אכלנו ארוחות מלכים, טיילנו 14- בטבע ומדי פעם אף נסענו לסייר ברומא. בערב ראש השנה, ה , הגיעה לווילה שיירת מכוניות ובהן נציגי ‘הבריחה’. 1947 בספטמבר “קדימה, חבר’ה”, אמרו לנו, “קחו את הפקלך, הגיע הרגע שחיכיתם לו”. זה היה האות לעבור לשלב השני – ההעפלה. נסענו לרומא, ושם חיכינו לקבוצות נוספות של ניצולים. אחרי כיום המתנה נלקחנו באוטובוסים לחוף ים פראי באזור מפרץ גאטה שמצפון לנאפולי. זה היה באישון לילה, והחוף היה חשוך לחלוטין. לא יכולנו לראות דבר, אבל ידענו שבלב ים ממתינה לנו האונייה שלנו, אורותיה כבויים, כדי שמשמר החופים לא יגלה אותה. הגענו לאונייה באמצעות ארבע סירות גומי קטנות, ששטו הלוך ושוב לאורך חבלים שנמתחו מהאונייה ועד לחוף, מרחק של כמאתיים וחמישים מטר. משה ואני היינו בסבב הראשון. הים היה שקט אבל הלב סער מהתרגשות. סיפרו לנו ששם האונייה הוא ‘אף על פי כן’. זה היה שם סמלי – זמן קצר קודם לכן נתפסה אוניית המעפילים אקסודוס ומעפיליה גורשו בחזרה לאירופה. השם ‘אף על פי כן’ נועד לשקף את נחישות היישוב היהודי בארץ ישראל ומחויבותו להמשיך במפעל ההעפלה חרף התנגדותם של הבריטים. מבחינתנו, המעפילים, הייתה לשם הזה משמעות נוספת: אף על פי כן שרדנו, למרות היטלר, כנגד כל הסיכויים. אורכה של האונייה היה כחמישים מטרים ורוחבה כעשרה מטרים. במקור היא שימשה בתור נחתת טנקים בשירות בעלות הברית, ואחרי המלחמה הוצעה למכירה (כמו כל עודפי הציוד הצבאי), עד שבסופו
91
Made with FlippingBook Annual report