מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 1

"תבנית נוף מולדתו" ריאיון עם נדב ויינטראוב

יסמין שיקלר-הורביץ

במכון הפסיכואנליטי כאשר הרגשתי, לאחר כמה שנים ביחידה לשלום הילד, ויותר being שאני עוסק פחות ב- . הלימוד הפסיכואנליטי הוא doing ב- העיסוק האולטימטיבי בפנימיות של האדם. הראייה הכלל-מערכתית אינה צריכה לבוא על חשבון ראייה מעמיקה פנימה - שהיא הבסיס לכול". האם אתה סבור שתהליך ההכשרה של סטודנטים לפסיכולוגיה המתעתדים לעסוק בטיפול בילדים בסיכון צריך להתמקד גם בראייה קהילתית? ויינטראוב: "הייתי נזהר כאן. קודם כול שילמדו פסיכולוגיה קלינית, אבל במסלול ההכשרה צריך לאפשר חשיפה לזווית הקהילתית. הבסיס הוא ההבנה של הדינמיקה התוך-נפשית והפסיכולוגיה הקלינית נותנת לכך בסיס די עמוק. עם זאת, המפגש של המתמחים עם המציאות מוציא אותם מהבועה של המציאות הקלינית ומאפשר הסתכלות רחבה יותר גם ברמת המציאות". בתחום הטיפול בגיל הרך פועלים ארגונים שונים. כיצד אתה רואה את שיתוף הפעולה ביניהם? ויינטראוב: "השותפים המרכזיים של היחידה לשלום הילד במשך השנים היו המחלקות לשירותים חברתיים ופקידי הסעד לחוק הנוער. כיום שיתוף הפעולה הדוק מבעבר והוא כולל את שירותי האומנה, את בתי המשפט לנוער, את בתי המשפט לענייני משפחה

שאול טשרניחובסקי אמר כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. נוף מולדתו של נדב ויינטראוב הוא היחידה לשלום הילד בחיפה. היחידה נותנת מענה אבחוני וטיפולי לילדים נפגעי התעללות . עשרים שנה עבד 6-0 והזנחה בני שם ויינטראוב, עשר מתוכן היה מנהל היחידה. לפני כמה חודשים הוא "היגר" לארצות אחרות, אך לא שינה את תפיסת העולם המקצועית שעיצב באותן שנים. ויינטראוב, פסיכולוג קליני והתפתחותי, קנדידט במכון הפסיכואנליטי הישראלי ומנהל השירות הפסיכולוגי של בית החולים רמב"ם, אומר: "כאשר מטפלים בילדים בסיכון צריך לשים רגל אחת בעולם הפנימי של המטופל ורגל שנייה במציאות. עבודה עם ילדים בסיכון מחייבת ראייה כלל-מערכתית". האם ההכשרה הקלינית שקיבלת שונה מהתפיסה המקצועית שאתה מייצג? ויינטראוב: "הסוציאליזציה המוקדמת של פסיכולוגים קליניים מובילה אותם להתעלם מהמציאות החיצונית, אולם ככל שהמקרים קשים יותר, כמו אלה שבהם נתקלתי ביחידה, למדתי שאי אפשר להתייחס רק למציאות הפנימית של המטופל, זה לא אתי ולא מקצועי. הראייה חייבת להיות רב-מערכתית". ויינטראוב מדגיש עם זאת כי שמירה על ראייה רב-מערכתית היא משימה לא פשוטה כאשר עוסקים בעבודה עם ילדים בסיכון: "החלטתי ללכת ללמוד

נדב ויינטראוב

ואת יחידות הסיוע הצמודות אליהם. מניסיוני, איכות שיתוף הפעולה תלויה בעיקר בקשרים הבין-אישים שנוצרים במרוצת העבודה המשותפת". הוא מדגיש: "שיתוף הפעולה חשוב בעיקר מאחר שמסיבות של מדיניות ותקציב, הטיפול ביחידה כמו זו שניהלתי מסתיים לאחר שנה והמטופל חוזר לקהילה ואמור להיות מטופל שם. לצערי, לא תמיד יש בקהילה את הידע לטיפול מקצועי ולא בכל יישוב יש תחנה לבריאות הנפש. הייתי מצפה מאנשי מקצוע שידעו איזה ידע מקצועי יש להם ואיזה ידע חסר. במקרה האחרון, הם צריכים לא להסס להיעזר בגורמים מקצועיים אחרים ולהתייעץ אִתם". ביחידה לשלום הילד הצטבר ידע רב - כיצד חלקתם אותו עם שאר הקהילה המקצועית? ויינטראוב: "אנחנו הפצנו את הידע באמצעות ימי עיון וסדנאות. אני מאמין שאפשר להפיץ את הידע גם על ידי הפיכת היחידה בחיפה ליחידה מרכזית שיהיו לה שלוחות במקומות מרוחקים גאוגרפית שישאבו ממנה ידע. לאחר כמה שנים תוכלנה השלוחות להפוך ליחידות עצמאיות".

נקודת מפגש 10