מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 1

המהפכה האקולוגית של מוטי וינטר ריאיון עם מוטי וינטר, סמנכ"ל בכיר ומנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר שירלי בן-שלמה

שייתנו מענה לילדים, לבני נוער ולהוריהם בתוך הקהילה". השינויים שעליהם מדבר וינטר מעוגנים בתכנית הלאומית לטיפול בילדים ונוער בסיכון, שמקצה מיליוני שקלים בכל שנה לקידום מדיניות זו - ואף על פי כן הנתונים מראים כי מספר הסידורים החוץ-ביתיים עלה בשנים האחרונות. וינטר: "בעיניי זה סימן שהמערכת הטיפולית מאוזנת ואינה מנסה למצוא אותו פתרון לכולם. יש אוכלוסיות קצה שאי אפשר להתמודד אִתן בתוך הקהילה. אני מתכוון בעיקר למקרים פוסט-אשפוזיים ופוסט-אשפוזיים מורכבים. העובדים הסוציאליים בשטח מרגישים היום יותר ביטחון בקשר לילדים שקשה להתמודד אִתם בתוך הקהילה ומוצאים להם סידור חוץ- ביתי שהולם את צורכיהם. עם זאת, אני מביא בחשבון שלא מוצו עדיין כל האפשרויות של התכנית הלאומית לטיפול בילדים ונוער בסיכון בתוך הקהילה ואנו מקפידים ללוות את עבודתנו במחקר והערכה שנוכל ללמוד מתוכם איך להמשיך ולהשתפר". כשווינטר מדבר על 'להמשיך ולהשתפר', נראה כי אחד הביטויים המעשיים לכך הוא דו"ח הוועדה הבין-משרדית בנושא איתור וטיפול בקטינים בקהילה, ועדה שעמד בראשה. הדו"ח פורסם בחודש .)2010( אפריל השנה

מהפכות אקולוגיות, בין שהן קשורות למחזוּר בקבוקי פלסטיק ובין שהן קשורות לטיפול בילדים בסיכון בתוך הקהילה, מבטאות תפיסת עולם סביבתית שונה מזו שהייתה לפניהן. רצף של מקרי ההתעללות בתוך המשפחה שאפיין את השנה שעברה חייב שינוי מהפכני בתפיסת העולם המניעתית והטיפולית בקרב כל משרדי הממשלה. במשרד העבודה והרווחה מנוהלת המהפכה האקולוגית מבניין מיושן השוכן באזור מסחרי מאוכלס באנשים רבים, מכוניות ובתי עסק ומוביל אותה סמנכ"ל המשרד - מוטי וינטר. וינטר מסביר: "השינויים במדיניות שאנו מובילים החלו בתחילת שנות האלפיים. אז התבססה בשטח התפיסה האקולוגית-קהילתית. לפי תפיסה זו, ילד הוא חלק ממשפחה ולכן הפתרון לטיפול בהתעללות צריך להיות בתוך המשפחה ולא במסגרות חוץ-ביתיות כבעבר. בכל מקרה של ילד בסיכון או בסכנה, אנו מנסים למצוא מענה טיפולי ומניעתי עם דגש על בית קבוע. הפתרון נמצא על פני רצף שנע בין אימוץ במקרים החמורים לבין המשפחה הטבעית במקרים שאפשר להתערב בתוך המשפחה. על רקע זה נעשו וממשיכים להיעשות מאמצים כבירים לפתח שירותים קהילתיים

מה למדת מעבודת הוועדה שעמדת בראשה? וינטר: "אנחנו התרשמנו שרוב הפרופסיות הפועלות בשטח עוסקות בטיפול ולא במניעה. הסיבה לכך קשורה לזה שאין שפה ונהלים המשותפים לכל אנשי המקצוע העוסקים בתחום, אפילו בדבר הבסיסי של הגדרה מהי סכנה עבור ילד. לכן אחת המטרות שהצבנו לעצמנו היא הגדרה של מונחים, כדי ליצור שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בוועדה למדנו גם שאין העברת מידע מסודרת בין הגורמים הטיפוליים השונים ואנחנו עובדים כעת על חקיקה של חוק שיבטיח העברת מידע. מאחר שהבנו את חשיבות המניעה, ניסחנו שורה של איתותים בקשר למצבי סיכון וסכנה בקרב ילדים. כאשר בדקנו בוועדה אחד לאחד את מקרי ההתעללות שהתרחשו בשנה האחרונה, גילינו שבחלק גדול מהמקרים היו איתותי אזהרה שלא הפכו להתערבות מניעתית בגלל הקשיים שהזכרתי קודם, כגון אי העברת מידע בין הגורמים השונים. את ההגדרות שבנינו בוועדה לילדים בסיכון ובסכנה ואת האיתותים השונים אנו מתכוונים להטמיע בקרב כל הגורמים המטפלים בארץ. זה יהיה תהליך ארוך, אבל מניסיון של מדינות אחרות בעולם, כגון אנגליה שעברה

נקודת מפגש 12