מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

דפנה טנר

. הוא נחשב ארגון ללא מטרות רווח 2009 נפתח בשנת במונטגומרי פנסילבניה Mission Kids מרכז ההגנה וממומן על-ידי תרומות. מקור היוזמה להקמת המרכז היה במקרה של אם ששני ילדיה נפגעו מינית והיא הרגישה שההתערבות המקצועית לאחר החשיפה הייתה כרוכה בסבל רב עבורה ועבור ילדיה. היא ביקשה חברים, 30 למצוא דרך למנוע סבל דומה מעוד משפחות וקורבנות. המרכז מבוסס על חבר נאמנים שמונה ובהם התובע המחוזי, מפקד משטרה, אנשי עסקים, פילנטרופים, מנהיגים חברתיים, האם שילדיה נפגעו, מנכ"לית המרכז והמנהלת שלו. אין חוק המורה על הקמת מרכזי הגנה בפנסילבניה, וכל מדינה מחליטה חוקרי ילדים ונוער, ארבעה יועצים 43 , בנושא. מרכז ההגנה מונה, נוסף על המנכ"לית ומנהלת המרכז משפחתיים, מתאם תיקים וצוות מנהלי. ההתערבות במרכז ממוקדת בחקירת הילדים הנפגעים. המרכז אינו , אך חקירת הילדים הנפגעים תתבצע גם 10 מטפל בילדים פוגעים. בפנסילבניה גיל האחריות הפלילית הוא אם הקורבן יהיה מתחת לגיל זה. , והוא הראשון שנוסד בישראל. המרכז מבוסס על המודל 2002 הוקם בשנת מרכז ההגנה בית לין בירושלים האמריקני והוא באחריות משרד הרווחה, בשיתוף עם המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים ומשרד הבריאות. הוא אמנם ממומן ומפוקח על-ידי ארגוני ממשלה אך מופעל על-ידי עמותה. צוות המרכז כולל את מנהלת המרכז, חוקרת ילדים, עובדות סוציאליות לחוק הנוער, חוקרות משטרתיות, חוקרי ילדים, מזכירה, אם בית, רופא, פרקליטה ומתנדבים. ההתערבות במרכז כוללת היבטים חוקיים וטיפוליים. המרכז מטפל בילדים נפגעים בישראל. 12 ובמשפחותיהם וכן בילדים התנהגות מינית לא מותאמת מתחת לגיל האחריות הפלילית, גיל

עם מקרי פגיעות מיניות בין אחאים. אלה המקרים הקשים והמורכבים ביותר שהם נתקלים בהם. נוסף על כך, אף שנשאלו על היבטים רבים בתופעה הם נטו להתמקד בהורים. הם הדגישו את החרדה הקשה, הבלבול, הייאוש וחוסר האונים של הורים לאחר חשיפת מקרים כאלו, את המשבר שלרוב פוקד את המשפחה, את החשש מפירוק, את הקושי להכיל את התוויות של "פוגע" ו"נפגע", "קורבן" ו"תוקף" שילדיהם מסומנים בהן, וכן את הקושי להגן על שני ילדיהם. עוד דיברו על כך שלעיתים ההורים בוחרים צד, לרוב את הצד של הפוגע. אף על פי שחוויות אלו היו משותפות לשני המרכזים, מרכז ההגנה במונטגומרי התרכז יותר בשאלה עד כמה ההורים ישתפו פעולה למען הקורבנות – לעומת מרכז ההגנה בירושלים שהתרכז גם בנסיבות המשפחתיות של ההורים ובמשבר המשפחתי. הם ראו בהליך המשפטי שמתקיים במקרי פגיעות בין אחאים הליך שלעיתים מציב את המשפחה במצב קשה מאוד, ולעיתים דורש ממנה להתגייס עבור הפוגע ולא עבור הנפגע שזוכה לתמיכה פורמלית רבה יותר. התפיסות של חברי שני המרכזים בנוגע להורים היו קשורות לתמה השנייה של המחקר, שעסקה בהשוואה בין במרכז ההגנה במונטגומרי ההתערבויות שנקטו שני המרכזים: ההתערבות מכוונת לנפגעים בלבד, והיא ממוקדת בהליכים

המקצועיים והאישיים, היבטים שעשויים להיות משמעותיים בהתערבויות המתבצעות במרכזי ההגנה השונים. במאמר זה אני מבקשת להביא אחדים מממצאי המחקר הזה. המחקר המשווה שלנו כלל שבע קבוצות מיקוד עם הצוות של כל מרכז. הפגישות במרכז ההגנה בירושלים התקיימו במרכז עצמו, ואילו אלו של המרכז במונטגומרי התקיימו באמצעות סקייפ – אנחנו במשרדנו בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים והם בחדר הישיבות שלהם במרכז בפנסילבניה. כחוקרים התברכנו בשני צוותים נפלאים של מרכזי הגנה, שהקדישו מזמנם וממרצם כדי להשתתף בקבוצות הללו אף כי עומס העבודה שלהם היה גדול מאוד. במהלך הפגישות שאלנו אותם שאלות רבות על היבטים שונים של פגיעות מיניות בין אחאים: כיצד הם תופסים את המקרים הללו, מה הם חושבים על כל אחד מהמעורבים (אחים, הורים, משפחות כשלם, מערכות סובבות כגון חינוך), על דרכי הטיפול ועל הדילמות המתעוררות סביבן, על היבטים תרבותיים וחברתיים וכן על השפעת העבודה עם מקרים אלו על חייהם האישיים. במחקר נמצאו שתי תמותמרכזיות. הראשונהעסקהבתפיסות הנוגעות להורים במקרים של פגיעה מינית בין אחאים והשנייה אנשי המקצוע בשני עסקה בדרכי ההתערבות במקרים אלו. המרכזים תיארו באופן דומה את הקושי והמורכבות במפגשם

נקודת מפגש I 38