מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

תמר פרוש

כמעט אינהרנטי, שהנאשם ינצל את היכרותו עם חומר הראיות, ובמענה לכתב האישום (מועד ג') יעלה גרסה המצמצמת את יריעת המחלוקת ומאיינת את ראיות הסיוע הפוטנציאליות המצויות בחומר הראיות. יתר על כן, קיבוע יריעת המחלוקת במועד ג' מעורר קושי נוסף, שעניינו היכולת של התביעה לקבל החלטה מושכלת על הגשת כתב אישום. מועד הגשת כתב האישום לעולם קודם למועד ג'. במועד זה (של הגשת כתב האישום) הפרקליטות אינה יודעת ואינה יכולה לדעת אם הנאשם ישנה מגרסתו במועד ג' אם לאו. במועד זה הפרקליטות אינה יודעת אפוא, ואינה יכולה לדעת, אם יש בידיה ראיות סיוע מספקות לאישום ולכן עליה להגיש את כתב האישום, או שמא קיים חשש שלאחר מתן תשובת הנאשם לכתב האישום יתברר כי אין די בראיית הסיוע שהתגבשה ולכן ראוי לקבוע כי אין סיכוי סביר להרשעה ולהימנע מהגשת האישום. טענת הפרקליטות הייתה שעמדתה – שהמועד הקובע הוא מועד ב' – תמנע מניפולציות מצד הנאשמים במענה לכתב האישום; עמדה זו תאפשר לתביעה למלא כדבעי את תפקידה בהבאת עבריינים לדין; עמדה זו חותרת להשגת האמת מבלי לפגוע בזכויותיו של הנאשם; עמדה זו הולמת את פסיקתו של בית המשפט, כמצוטט בפתח הדברים לעיל. ההרשעה באינוס נותרה על כנה ונקבעת הלכה בנושא המועד הקובע המועד השופט הנדל דחה את עמדת הפרקליטות וקבע כי – מתן המענה לכתב האישום. על- הקובע הנכון הוא מועד ג' פי המענה במועד זה תיקבע יריעת המחלוקת בין הצדדים. השופט הנדל לא סבר שהמועד הקובע צריך להיות מועד מסירת הגרסה בחקירת המשטרה, בין היתר מתוך התחשבות במצב שבו נתון החשוד בזמן זה. בשלב חקירת המשטרה, החשוד עדיין שרוי בערפל ועלול למסור הכחשה כללית וגורפת מסיבות כגון בושה, פגיעה במשפחה ולחץ נפשי. כמו כן, בשלבים אלה ייתכן שהוא עדיין אינו מיוצג על-ידי עורך דין. חלקה על קביעתו של השופט הנדל, השופטת ברק-ארז בעיקר משום שהיא מאפשרת לנאשמים "לתפור גרסה בהתאם למידותיה של המסכת הראייתית". על כן, קבעה המועד הקובע הוא מועד ב' – החקירה השופטת ברק-ארז, , עוד בטרם הוגש כתב האישום ובטרם האחרונה במשטרה עיין הנאשם בחומר החקירה שנאסף.

להרשיעו בה. בית המשפט העליון דן בערעור זה, לראשונה, בשאלה לאיזו משתי גרסאותיו של נאשם צריכה להתייחס ראיית הסיוע, כאשר נאשם מסר גרסה אחת במשטרה, ואז מסר גרסה שונה במשפטו באופן שצמצם את יריעת המחלוקת בין הצדדים. בית המשפט העליון: יש לקבוע כלל ברור למועד שבו מתקבעת יריעת המחלוקת לצורך בחינת ראיית הסיוע בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, שלפיה לבית המשפט יש שיקול דעת ביחס לאיזו גרסה לבחון את ראיית הסיוע – כך, בהתאם להתרשמותו של בית המשפט מהסיבות שבגינן השתנתה הגרסה, קבע בית המשפט העליון כי אין מקום לשיקול הדעת האמור, אלא יש לקבוע כלל ברור על-פי איזו גרסה תיקבע יריעת המחלוקת ובהתאם לה ייקבע אם קיימת ראיית סיוע אם לאו. עם זאת, נחלקו השופטים בשאלה מהו אותו כלל. בית המשפט העליון הציג ארבעה מועדים שבהם נאשם מוסר את גרסתו: מועד א' – החקירה הראשונה במשטרה; מועד ב' – החקירה האחרונה במשטרה, בטרם הוגש כתב האישום; מועד ג' – לאחר שהוגש כתב האישום, במענה לאישום בבית המשפט, בפתח המשפט; מועד ד' – בעת מתן עדותו בבית המשפט, לאחר סיום "פרשת התביעה". בית המשפט העליון דן בשאלה באיזה מארבעת המועדים האלה הגרסה של הנאשם תהיה הגרסה הקובעת – הגרסה שמקבעת את יריעת המחלוקת ושאליה צריכה ראיית הסיוע להתייחס. אין צורך לומר שכאשר אין שינוי בין הגרסאות של הנאשם מהחקירה הראשונה ועד עדותו במשפט, כלל לא מתעוררת שאלת העיתוי להגדרת יריעת המחלוקת. הדילמה מתעוררת כאשר יש שינוי בגרסה בין המועדים השונים. טענת הפרקליטות הפרקליטות טענה במסגרת הדיון בערעור שככלל יש לקבוע את יריעת המחלוקת במועד ב', מועד סיומה של החקירה, טרם חשיפתו של הנאשם לכל הראיות שנאספו בעניינו. מועד ג' הוא מועד שבו הנאשם כבר נחשף לכל חומר הראיות נגדו. ככל שיריעת המחלוקת תיקבע במועד זה יעלה חשש,

בתחילת המשפט מקריא בית המשפט את כתב האישום באוזני הנאשם. לאחר מכן על בית המשפט לשאול את הנאשם מה תשובתו לאישום. הנאשם 7 רשאי שלא להשיב, ואם השיב, הוא רשאי להודות בעובדות או בחלק מהן או לכפור בהן. שתיקה במענה לכתב האישום עשויה לשמש חיזוק לראיות .)1982- לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 152- ו 143 התביעה (סעיפים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד שניתן על-ידי כב' השופט מ' פינקלשטיין. 7565-05-14 להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בתפ"ח 449 ' עמ 8

נקודת מפגש I 46