מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 20 - ספטמבר 2020

איך אפשר להגן על ילדים כשלא רואים אותם?

¹ כרמית כץ

מגפת הקורונה העולמית הציבה לפני מדינת ישראל, ולפני מדינות רבות ברחבי העולם, התמודדות עם משבר מתמשך, רב ממדי, רווי בחוסר ודאות. התמודדות זו הביאה עימה גם את היעלמותם של הילדים מהזירה הציבורית. באמצעי התקשורת דיברו תכופות על סכנות המגפה ועל האוכלוסיות שבסיכון מוגבר, אולם סכנה אחת גדולה נעלמה מעין הציבור ואוכלוסייה אחת שלמה נשכחה – אוכלוסיית הילדים והסכנה שתקופת הקורונה תביא עימה סיכון מוגבר להתעללות ולהזנחה. מגפת הקורונה היא אתגר ייחודי למערכת הגנת הילד, וכדי להבין את האתגר עלינו להתבונן תחילה באופן שבו מערכת זו בנויה. מערכת הגנת הילד מושתתת במהותה ובחזון שלה על אחריות קולקטיבית. כלומר, הגנה על ילדים צריכה להתרחש בכל מקום ובכל מרחב ובידי כל מי שעומד במגע ובאינטראקציה עם ילדים. המשמעות היא שמערכת זו בנויה למעשה משתי מעטפות מרכזיות: פורמלית ושאיננה פורמלית. המערכת הפורמלית מורכבת מאנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות אשר נפגשים עם ילדים בשגרת היומיום שלהם: מערכת החינוך (גננות, מורות), מערכת הבריאות (רופאות ילדים בקהילה, אחיות טיפת חלב ורופאות שיניים) ומערכת הרווחה. לצד המעטפת הפורמלית מתקיימת מעטפת שאיננה פורמלית, והיא מכילה את כל הדמויות הנוספות, המשמעותיות לחיי הילד אך אינן שייכות למערכות הפורמליות: מדריכות ומדריכים בתנועת נוער, מורי החוגים, שכנים ועוד. הריחוק החברתי כאסטרטגיה מובילה בהתמודדות עם מגפת הקורונה הוא, למעשה, גורם סיכון לביטחונם ולרווחתם של ילדים. הבידוד החברתי והפגיעה הקשה במצב הכלכלי חוללו פגיעה ישירה בתא המשפחתי המתמודד בה בעת בכמה חזיתות: בדידות בגידול ילדים, דאגה למצב כלכלי ודחק משפחתי מוגבר בכל תתי-המערכות במשפחה – המערכת הזוגית, מערכת הורה-ילד, המערכת האחאית ומערכת

פרופ' כרמית כץ היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש 1 בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב.

I נקודת מפגש 27